היא בדרכה לתוך חופה שחורה
בעצמה מן הצד היא מתבוננת
כיצד היא צועדת
גיחוך עולה בקרבה
איך היא לא רואה
איך אני לא רואה
מתוך סערה לבנה רוח רצוצה שואלת
מי ישא אותי לאישה?
בשמלה לבנה והינומה ארוכה מתוכה מבצבצים שוליים חרוכים
היא צועדת כולה שלווה, שקועה בעצמה
ובשולי האולם עומדים הקרואים- מלאכים ושדים
אותה הם מלווים בדרכה האחרונה
יפה את עד מאוד אחותי כלה
כולך ברה ותמה
נאה כלבנה
הולכת ושוקעת לתוך סערה
ולתוך החופה השחורה את יורדת
שם תהיי מקודשת בברית נצח
בטבעת עפר לוחש וגחלים
למנוחת עולמים

מוקדש לזכרה של נאווה אפלבאום שנרצחה בפיגוע בירושלים בקפה
הלל
הי"ד