[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי עין
/
רוח

שוכב לי על ספסל כה בודד ועצוב
שוכב לי על ספסל ומחכה שהיא תשוב

הקור והצינה גורמים לי להרגיש
כמו חיה נטושה

אנשים מסתכלים עלי כמו על רוח רפאים
או שמתעלמים,או שפוחדים,אבל אף פעם לא שואלים
מה קרה ילד?למה אתה עצוב?
מדוע אתה פה כה בודד ועזוב?
מה איתך ילד?מה יהיה הסוף?
מתי העולם את רגשותיו אליך יחשוף?

כמו זבוב על הקיר בשיחה משמימה
מנסים להיפטר ממני ללא הצלחה
אם על ידי מילים ואם על ידי מעשים
ואפילו באמצעות גזים רעילים

הרי מה זה משנה אם אתה פה או שם
אפשר לספר לך הכל
כי אתה אפילו לא קיים

כגלגל חמישי במריצה רביעית
נדחף פרצופך מעורר התזזית
מנסה לעורר איזו תגובה
אך בסוף נתקל בחומת אדישות אטומה

אדם לא מבין בשעת צרה את האחר
כאביו לא מובנים בעיתות כאב ומשבר
אולי בכאבו של אדם איש אחד יזכר
רק אם האדם יעבור לעולם אחר







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המוות מעסיק
אותנו המון.

ויהיה לנו נצח
להתרגל אליו.


בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/12/04 12:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי עין

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה