|
שוכב לי על ספסל כה בודד ועצוב
שוכב לי על ספסל ומחכה שהיא תשוב
הקור והצינה גורמים לי להרגיש
כמו חיה נטושה
אנשים מסתכלים עלי כמו על רוח רפאים
או שמתעלמים,או שפוחדים,אבל אף פעם לא שואלים
מה קרה ילד?למה אתה עצוב?
מדוע אתה פה כה בודד ועזוב?
מה איתך ילד?מה יהיה הסוף?
מתי העולם את רגשותיו אליך יחשוף?
כמו זבוב על הקיר בשיחה משמימה
מנסים להיפטר ממני ללא הצלחה
אם על ידי מילים ואם על ידי מעשים
ואפילו באמצעות גזים רעילים
הרי מה זה משנה אם אתה פה או שם
אפשר לספר לך הכל
כי אתה אפילו לא קיים
כגלגל חמישי במריצה רביעית
נדחף פרצופך מעורר התזזית
מנסה לעורר איזו תגובה
אך בסוף נתקל בחומת אדישות אטומה
אדם לא מבין בשעת צרה את האחר
כאביו לא מובנים בעיתות כאב ומשבר
אולי בכאבו של אדם איש אחד יזכר
רק אם האדם יעבור לעולם אחר |
|
|
כל מה שאני יודע
כהנא לימד
אותי.
ברוך גולדשטיין
מודה לאלוהיו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.