אני אוהבת אותך ואני מצטערת,
אני מצטערת על מי שאני, בנאדם אידיוט וחסר אופי.
כ"כ עצוב לי שנגמר אך כשהיה, הרגשתי נטל.
אני לפעמים מתגעגעת לחום שלך, להרגשה הבטוחה שהאהבה שלך ריפדה
אותי.
הלילות הם עצובים וארוכים, אני מביטה בירח שמבשר לי שכבר מאוחר
וצריך ללכת לישון. מדי פעם אני באה אלייך, מביטה בזיו פנייך
מבעד לחשכה.
את ישנה, נראת כמו מלאכית שכנפייה שבורות.
את עכשיו בחלומות רחוקים ומתוקים משל עצמך ואין לי זכות לקרוע
אותך באכזריות כזאת מהן.
את שבויה להן והן משרתות אותך.
את גורמת לי להרגיש שאני דבר, חי ונושם ולא אמצעי ל...
אני אוהבת ת ידייך העקומות והתינוקיות, את השרטוט העדין
בשפתייך הרכות, את תווי פנייך העדינים, את הבטן הכי מתוקה
בעולם ואת כפות הרגליים הטהורות והבתוליות.
אני אפילו אוהבת את הלחץ שלך, לפעמים זה מלחיץ אותי.
אבל את מדהימה.
את כ"כ מתוקה כשאת מעצבנת אותי ביובש בשפתיים שלך או בסידור
המסיבי של שיערך, את כול הזמן מוקפדת, לא תשתחררי, רק בחלומות,
את פורצת את כל הסכרים.
ובא לי פשוט לחבק אותך, לאסוף אותך אליי, אני כ"כ מצטערת שאין
לי עוד מה לתת לך, כ"כ הייתי רוצה להעניק לך עוד.
אני אפילו לא מגרדת את מה שאת ראויה לו.
ואני יודעת שאחרי כמה תחנות בחייך, תמצאי את הקן הבטוחה
והחמימה שלך.
גם אני רוצה לראות מה יש מעבר לאופק, אני פשוט כ"כ מפחדת
ומתקבעת מעבר לפינה.
כישלונות העבר הנמיכו אותי ואני מותקת, מתה בגוף חי.
אני רוצה לחיות, לנשום, להשתחרר, לראות, להרגיש ואת היחידה
שמצליחה לגרום לי להתקרב לחיים, לרגשות המודחקים שבי,
ברגישות האדירה שלך, ביכולת המופלאה שלך להזדהות עם כאבם של
אנשים אחרים, באוטנטיות שלך.
את אדם מדהים, חכם ומיוחד.

                                                           
           שלך