ביום ממש משעמם, בניתי לעצמי חללית. מסמרתי יחד כמה משטחי עץ
ובניתי מהם קבינה, הרכבתי בתוכה את לוח השעונים מהווספה שלי
ומושב של אוטו ישן ואת הכל ציפיתי בסיליקון לאיטום.
את המנוע בניתי מאגזוז ישן שמצאתי באיזה מוסך ועטפתי אותו בניר
כסף, שייראה מקצועי. בתחתית החללית שלי הרכבתי נורת אולטרה
סגול, ככה יחשבו שאני ערס ואף אחד לא יתעסק איתי.
אחרי בדיקות קפדיות מאד, החלטתי שאפשר לצאת. קבעתי לעצמי את
הירח כיעד וארזתי תיק עם מספיק אוכל ליומיים, למקרה שלא אחזור
עד הערב. נכנסתי לקבינה המדוגמת, הדקתי את חגורת הבטיחות ונתתי
סטרטר. היא הניעה על המכה הראשונה.
התחלתי את הספירה לאחור מעשרים ומטה רק בלב וכשהגעתי לעשר
התחלתי לספור לאחור בקול רם. הגעתי לאפס ונתתי לעצמי אישור
המראה.
מרגע שהמראתי, הסתכלתי רק למטה כדי לראות איך הכל מתרחק.
בהתחלה עדין יכולתי לראות בתים וכבישים ואחרי כמה שניות ראיתי
את הקרקע כמו שהיא נראית במפת תבליט.
לא הפסקתי להסתכל למטה כי בכלל לא היה צורך להסתכל למעלה. אין
במה להתנגש עדיין.
עם הזמן גדלה מפת התבליט וגדלה ובסוף יכולתי לראות גלובוס שלם
שנראה בדיוק כמו זה שיש לאבא שלי על השולחן בחדר העבודה. נראה
לי שזו בדיוק הזווית שממנה צילמו כדי להכין אותו.
הרגשתי לחץ נוראי באוזניים כי החלית של היתה ממש חיה רעה.
המחוג במד המהירות של הווספה לא האמין מה קורה לו. הוא בטח חשב
שהוא עדיין מחובר לאותו כלי דו גלגלי שאסור לו לנסוע אפילו
בכביש בין עירוני.
הוצאתי מהתיק חבילת מסטיקים של אורביט והלעיסה העבירה לי את
הלחץ באוזניים, שלא לדבר על רמת ה-PH בפה שירדה פלאים.

הנחיתה על הירח לא היתה כל כך חלקה אבל בשביל פעם ראשונה,
הייתי די מבסוט מעצמי.
פתחתי את הדלת של החללית שלי והופתעתי לגלות שלמרות כל הספקות,
יש אוויר על הירח!!! ולא סתם אוויר. זה היה האוויר הכי צלול
שנשמתי בחיים. אפילו יותר צלול מיין. כנראה שהאסטרונאונים שהיו
פה פעם לא ידעו שיש כאן אוויר כל כך נפלא, כי ב"נאסא" אמרו להם
לא להוריד את מסכות החמצן לרגע. אבל ככה זה אמריקאים.
שמתי את התיק שהיה מלא בקופסאות שימורים על הגב בתור משקולת כי
המדענים צדקו הפעם כשאמרו שאין כאן כוח משיכה כמו בבית.
קיפצתי לי על הקרקע המשונה עד לקצה, אבל לא קרוב מידי כדי לא
ליפול. התיישבתי על קצה הירח והוצאתי סיגריה מהכיס. הדלקתי
אותה תוך כדי שאני מסתיר את הלהבה עם היד. לא רציתי שאף אחד על
כדור הארץ יראה אותי וישאל למחרת: "תגיד, זה לא אתה שעישנת
אתמול סיגריה על הירח? ועוד נובלס?!"
לקחתי עוד שאכטה מהנובלס שלי והייתי מאושר עד כדור הארץ. פלנטה
שלמה לעצמי! תראו לי עוד מישהו אחד שמרגיש עכשיו כמוני.
אני מקווה שהחללית שלי תצליח לסחוב את הדרך הזו עם שניים, כי
אני חייב לבוא לכאן שוב עם איזו בחורה.  
סיימתי את הסיגריה והחלטתי שהגיע הזמן לחזור הביתה.
יש היום רמת-אביב ג'!
קיפצתי בחזרה אל החללית תוך כדי שירה:
"There's a moon over burbon street tonight..."
נכנסתי לקבינה, נתתי סטרטר והבת-זונה לא הניעה. מאוכזב, החלטתי
להניע בדחיפה. זה לא יהיה קשה, הרי כל הדרך הביתה היא ירידה.