התקרבנו לגשר המפורסם, אני - דוני, פיפס, אדי, ג'ורג וג'וניבי,
"האמריקאים". התחלנו לקרוא לעצמנו בשמות אמריקאים בשביל הצחוק
בכיתה ו'. נדבק.
בכל מקרה, התקרבנו לגשר "הגדול" שממנו כולם קופצים. כולה גשר
של 4 מטר, מה עומר מידן היה אומר על זה.
אבל עדיין, גם זו אטרקציה, אז הלכנו. ישנן שתי בעיות בקפיצה
מהגשר הזה, א - זה לא חוקי, ב- המים יותר מגעילים מהמים שאתה
רואה כשיש לך סתימה בכיור. אבל למרות זאת, החלטנו לקפוץ. אני,
שיש לי פחד גבהים, החלטתי לקפוץ ראשון. וככה עמדתי, מחזיק את
מעקה הבטיחות של הגשר בידי ונעמד באמצע הגשר המתעגל. הסתבר לי
שגם ארבעה מטרים הם עניין לא פשוט, במיוחד כשיש לך פחד גבהים.
השיטה שלי בדברים האלה, כמו להיכנס לבריכת מים קרים או לים,
הוא לעשות את זה בשיטת ה"זבנג וגמרנו". אז ספרתי בלב עד שלוש.
ועוד פעם עד שלוש. ועוד פעם עד ארבע. אחרי חמש פעמים קפצתי.
שנייה באוויר והופ בתוך המים, מנסה לא לנשום ולא להכניס מים
לפה, אמרתי כבר שהם יותר מגעילים ממי שירותים. אחרי העשייה.

הזדרזתי לצאת וראיתי שפיפס מתארגן לקפוץ. רצתי בריצה קלילה
במעלה הגשר לראות. מאחורי המעקה הדברים נראים קלים הרבה יותר,
אז זירזנו אותו, אני והחבר'ה, בקריאות לקפוץ כמו גיבורים
גדולים. הוא קפץ. אחריו ג'וניבי (שהיה מעריץ גדול של צ'אק ברי,
ועשה תנועות של גיטרה באוויר)  וג'ורג' .
ארבעתנו ירדנו מהגשר כדי לצפות בקפיצה של אדי מזווית אחרת.
ניידת משמר אזרחי התקרבה מרחוק. ניסינו לצעוק לאדי לא לקפוץ
ולחזור לגשר אך ללא הועיל. כשאתה שם גבוה אתה מתאטם לקולות
הסביבה ומתרכז בגובה ובשכנועים העצמיים. אדי קפץ. כשהוא יצא,
שוטר עמד במרחק כמה מטרים מאיתנו, קרוב לשפת המים שמעליהם עובר
הגשר כתנין המחכה לעוט על טרפו. הוא לא שם לב אלינו, המסתכלים,
וכנראה לא קישר בינינו לבין הקופץ. השוטר נראה רגוע כשאדי יצא
כולו רטוב מהמים עם שיערו הארוך והקופצני שעכשיו כיסה את
פרצופו ככלב מתבייש.

שוטר: "אתה קפצת עכשיו?"
אדי: "לא, מה פתאום" (משפט קצת טיפשי כשהוא רטוב ויוצא מהמים)
שוטר: "ראיתי אותך אל תיתמם, בוא איתי עכשיו".

( אדי נראה מפוחד. הוא הגיש את ידיו כמצפה לאזיקים)

שוטר:" תוריד ת'ידיים זה לא מיאמי וייס פה".

(אדי הוריד את הידיים בבושה והלך לפני השוטר לכיוון הניידת.
אנחנו, שראינו הכל מרחוק רצינו להתערב. לא ידענו מה להגיד אבל
הבנו שאנחנו חייבים. דבר אחד ידענו כולנו, אפילו בלי לדבר.
אסור לתת לפיפס להוציא הגה(או פיפס). התקרבנו בצעדים קלים אל
השוטר, ג'ורג' התחיל לדבר.)

ג'ורג' : "אהה, הוא חבר שלנו ו...." ( לא היה לו מושג על מה
להגיד. איך מוציאים אדם ממשפט כשיש הוכחות לאשמתו?)
שוטר: "הוא חבר שלכם שעשה משהו לא בסדר..." ( לפתע, לפני שאחד
מאיתנו שם לב, פיפס התחיל לדבר)
פיפס( ואנחנו מאחורי השוטר מסמנים לא ענק בידיים):" אבל גם
אנחנו קפצנו ולא עשו לנו כלום"
(כולנו השפלנו את ראשנו ופרצופנו המאוכזב).
שוטר:" ככה... בואו כולם איתי".
(בלית ברירה הלכנו איתו. מאוכזבים כולם מהתרשלותנו לאפשר לפיפס
לדבר. התקרבנו לניידת כששמתי לב שהיינו שישה. במכונית היו רק
חמישה מקומות. השוטר שם לב לעניין זה כמה שניות אחרי והיה ברור
שהוא חוכך בדעתו.)

שוטר:" חרא. יש לכם מזל הפעם. הייתי יכול להגיע עם הניידת
הגדולה". (כולנו נשמנו נשימת הקלה)
"אני משחרר אתכם הפעם, אבל שאני לא אתפוס אתכם עוד פעם קופצים
פה"
הוא נכנס למכונית, התניע ונסע. הסתכלנו על הניידת עד שנעלמה
מהאופק, נשפנו בהקלה גדולה ואז ,כולנו, באותה שנייה בדיוק,
רצנו בחזרה לגשר.