מה חושב לעצמו
אותו נגן רחוב
שלעת ערב אחז באקורדיון שלו
בואלס
חליפות סוער, חליפות נוגה,
ברחוב שינקין בתל אביב.

האם נדמה לו שבעיר מזרח אירופאית הוא?
שהרוח הסתווית
היא כפור סלאבי?
אני צופה בו ממרפסת בית הקפה.
קפלי העור בפניו המחוספסים
טומנים געגועים בוערים
לשקיעות שמש עמומות
על גדות נהר, מאחורי טירת מלך.
היסטוריה.

אולי נראה לו שפנסי הרחוב השחורים
שננטעו במדרכה ספוגת הערפיח
הן עששיות מכוסות אדים
בלילה מושלג.
מיד תגיח מן הערפל יאנה הקורנת
במעיל הדור
ותחמם אותו בוודקה וערמונים.

ברחוב שינקין,
צעירים בדרכם לבילוי או מסע קניות
יטילו כמה עשרות אגורות לעברו.
במקרה הטוב
יוכל להרשות לעצמו בקבוק וודקה.