מכווץ בקליפתו עצום עין
מוחק את מחשבתו מתוך בדידות ואין
אגרוף מאומץ דמעה משוננת
מסנוורת העלם בגרון חונקת
חבור בשלייתו קשור ותלוי
העצב אצלו פרוץ וגלוי
גג בית נושא קנאתו
דרך הזמן אבדה ילדותו
גמיש וקשיח אל מול רשויות
מאמין בעתיד למרות הרעות
ציפור שיר צורחת באוזן
מפריעה לשקט לבריאות ולחוסן
ילדה עם חיוך נותנת לו יד
אז למה עדיין מרגיש הוא לבד
שיבה בראשו ליבו מקומט
זכרות מאבנים את דמו המועט
אהובים נשארו בתמונות מצהיבות
ועכשיו מאבד את הרצון לחיות
לחזור לקליפה יותר לא להיות
להתיר זיכרון בתמונות מצהיבות