אמי לירי / מונולוג בשניים |
להתרגש בחד פעמיות
ועיניים
פקוחות
נוכחות...
את מי אני רואה שם?
שפתיך מורחות בנוקשות,
ידיך חולפות בקהות
והעיניים
עצומות
ברכות...
את מי אתה רואה שם?
אז אולי נשתה קפה
ונרוקן את כל שבפה
וכשסוף
סוף
תלך...
ארגיש קצת פחות
לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|