איילת בלק / השתחוויה #2 |
הצליח לי.
הקידה הייתה קצת עקומה
החיוך קצת מאולץ. לא
נהניתי מזה באמת
כמו שרציתי, כמו שציפיתי
המשכתי לתור בעיני הקהל
שמחא לי כפיים
את אותו חיוך
למרות שאסור לי, החיוך שלך.
במקום זה
ראיתי את הכיסא שלך ריק
זה רוקן אותי מבפנים
כשהמסך נסגר לגמרי
הפסקתי להתנגד
במת העץ תפסה אותי
נפילה מלנכולית כזו,
צפוייה מדי,
ממש כמו במערכה השנייה.
רק שהפעם,
אין בסוף
השתחוויה.
26.11.04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|