|
ע"פ זמר נושן של לאה גולדברג
אף היא לא רצתה ושוב
החדירו עשן לעלמה אדמה
ואדים כעורים פותחים את ערותה
ספור מיושן!
והתקוממה אל מול המין העלוב.
אזל כחה מול עמידתם הזקופה.
בעיטות השליכוה
אל צינוק כאוב.
והנה היא-
צביה גוססת ושבויה-
בכל כחה
מספרת ספור מיושן
על לא יאמן שהיה. |
|
|
מכירים את זה
שאתה חושב באמצע
הלילה על משהו
ממש, ממש, ממש
מתוחכם, ואתה
יודע שאתה חייב
לכתוב על זה
סלוגן כי כ ו ל
ם יצחקו מזה,
ואז כשאתה קם
בבוקר אתה לא
זוכר מזה כלום? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.