מדברים בחלקים,
ממלמלים חצאי מילים,
זורקים משפטים מבולבלים
מעבירים מסרים לא ברורים.

אלפי מילים ואותיות
שאל החלל הן ניתזות
בלי שום תוכן וכוונות.
העיקר ממלאים את הזמן בשיחות.

הולכים מסביב, עוקפים את העיקר,
מרוב שטויות בפה, נהיה לי מר.
מפחדים מאינטימיות וקרבה,
דעו שגם השתיקה יפה.

ריקנות נוראית, חסרת משמעות,
במערבולת עצומה של התנוונות,
מוח סתמי גובל בטיפשיות,
המחשבה המקורית היחידה כבר גוועה באיטיות.

מדברים דבר אחד,
מתכוונים לדבר שני,
רוצים דבר שלישי,
האם ירדת לסוף דעתי?