גבריאל ניגש והתחיל לדחוף את הדלת הענקית. זה לא עבד. אז הוא
פשוט נתן אגרוף ופוצץ אותה לאלף רסיסים.
"מי הילד המפגר שמעז להפריע לי?!" קול רועם נשמע.
"הי הדלת הזו הפריעה לי!" גבריאל ענה.
"טיפש! אתה לא יודע מה המחיר שמשלם מי שמרגיז את האלים?" הקול
דיבר.
"לא אכפת לי! ותיזהר לפני שאני אתעצבן!!!" גבריאל צעק.
"אח..." הקול דיבר והפסיק לרעום. "אתם בדיוק כמו שדמיינתי
אתכם."
דמות התקרבה אליהם. הוא היה שחום, שרירי, עם שיער מתולתל,
עיניים חומות, וזקן ממש מגניב! יו אני חודשים מנסה לגדל זקן
וזה לא מתקרב לזה!
"הי אני עידו! מה המצב?" עידו לחץ להם את הידיים בלבביות.
"אה... הכל בסדר!" גבריאל ענה בגאווה, למרות שהוא הרגיש כאילו
שמישהו הוציא את האוויר מהמפרשים שלו...
"מיה! בואי! יש לנו אורחים!" עידו צעק.
"רגע! אני לומדת תנוחות קאמה סוטרה חדשות!" מיה ענתה.
"נו כבר אל תהיי ילד מפגר ובואי כבר!" עידו צעק. "נשים..."
מיה התקרבה, היה לה גוף מושלם, שפתיים מלאות, עיניים נוצצות,
שיער ב-21 צבעים ונקודת חן בלחי ימין. "הי בנים!" היא אמרה.
"הי..." קשת וגבריאל ענו כשריר נוזל להם מהפה.
"אוי באמת!" קטני מלמלה לעצמה.
"אתם רוצים נרגילה?" עידו שאל.
"נרגילה של עידו?! בטח!" ענו החבר'ה.
עידו נקש באצבעותיו ומיד הופיעה נרגילה ענקית. החבר'ה התחילו
להעביר אותה במעגל ולעשן.
"יא, אהבתי את הטקסטורה בנרגילה הזו, בחירת הטעמים שלך מראה על
גודל לבך וכמות המים מסמלת את העצבות שעיניך מסתירות, המיקום
ששמת בו את הפחם זה כאילו לשחק לנו ברגשות אבל בסוף הכול מחליק
בצורה מושלמת..." מיה הסבירה.
"זה מה שאני אוהב במיה!" עידו התלהב. "היא רואה את היופי בכל
דבר! אתה צריך לשמוע מה קורה כשאני מפליץ..."
"לא אני לא..." קשת אמר.
"חח ענק... אז הבנתי שפגשתם את הילדים המפגרים שלי..." אמר
עידו.
"כן. חבר'ה מגניבים."  אמר גבריאל.
"כן, למרות שלדעתי כל אחד מהם הוא ילד מפגר. אז במה אני יכול
לעזור לכם?" עידו שאל.
"אנחנו מנסים למצוא את מלכת הקרח. יש לך מושג איפה היא?" קשת
שאל.
"כן. יש לי מושג. אני הרי יודע הכול! היא נמצאת בצד השני של
העולם! אבל למזלכם יש לי שער ישיר מכאן אליה!"
"מעולה!" גבריאל אמר "תן לי קצת SKIN!" והוא וקשת עשו את הכיף
הידוע לשמצה שלהם, שכל ילד חולם לדעת איך לעשות אותו בדיוק
בצורה כל כך מדויקת, מגניבה וחלקה.
"אבל, אני חושש שסכנה טמונה לכם בהמשך הדרך! מלכת הקרח קוללה
בעבר ע"י איזה אל... אין לי מושג מי.. אל תסתכלו עלי... אני לא
יודע... בכל מקרה היא הפכה ליצור רשע ששונא את כל מי שמתקרב
למבצר הקרח שלה! אני אתן לכם שיקוי שיפשיר את ליבה...
הא..הא..הא." עידו צחקק וזרק את השיקוי לעבר גבריאל.
"מה כל כך מצחיק?.." קשת שאל.
"או.. כלום.. כלום. סתם הנרגילה עלתה לי לראש," עידו הסביר.
"אוי! אתה אל תתחיל עם השטויות שלך!" מיה אמרה "קשת בייבי קח
את המכתב הזה ותפתח אותו רק כשתהיה בצרה אמיתית!"
קשת הכניס את המכתב לכיס שלו.
"ובכן תעזבו בבוקר, בינתיים בואו נאכל קצת!" עידו מחא בכפיו
והופיעו מלא מטעמים על שולחן ענקי.
ארוחה במשכן של עידו התבררה כיותר מכל ארוחה רגילה! חוץ
מהעובדה שהאוכל היה מעולה, והקפה הטורקי שעידו הכין היה יותר
טוב מהנרגילה שלו, חבורת בניו של עידו ניגנה מוזיקה והנעימה את
זמנם של כולם, עומרי צייר כל הזמן תמונות מגניבות שהפכו לעצמים
תלת ממדיים שריחפו בחדר ורם הציג כל שיר במופע בצורה תיאטרלית
מרשימה.
"אז עידו, אולי תספר לנו את סיפור הבריאה האמיתי?..." קשת העיז
לשאול.
האולם נשתתק.
"אה.. בטח אני לא רואה סיבה למה לא, סוף סוף!" עידו השיב.
"מה?! אבא! אני לא מאמין!" נשמעו צעקות לאורך כל החדר, משום מה
כל הבנים היו המומים! "אתה בחיים לא הסכמת לספר לנו!".
"שקט! ילדים מפגרים! יש לי את הסיבות שלי! ועכשיו הכונו לשמוע
את הסיפור האמיתי!" עידו התמתח, לקח מילא את ריאותיו בעשן
נרגילה ופתח:
"ובכן נולדתי לזוג הורים ביבנה בעתיד הרחוק. כן גם אימא וגם
אבא! זוג הורים! האימא הייתה אלה, מה שאומר שלמעשה צאצאית שלי,
בגלל שנוצר מצב שצאצאית שלי הולידה אותי קיבלתי את כוח האלוהות
האמיתי, שנתן לי יכולת לעשות בעצם כל מה שאני רוצה, ולהיות כל
כך חכם שכולם נראים לי כמו ילדים מפגרים. לא עבר זמן רב והבנתי
את זה כשהצלחתי בו זמנית לאמן את גופי ולנצח באין ספור תחרויות
ספורט, להיות אלוף העולם בשח מט, להמציא 50 טריקים חדשים
ברכיבה על אופניים, גלגליות, רולר בליידס, אופנועים,
סקייטבורדים וסוסים. הוצאתי תואר במחשבים ותיכנתי כמה מערכות
הפעלה שאשכרה עבדו טוב, וגם דור חדש של מחשבים ודגמי סלולרים
שמשדרים הולגרמות בזמן אמת. גם הספקתי להוציא תואר בפילוסופיה
ולכתוב כמה ספרי זן והשקפת עולם. שלי מאוד פשוטה. אתה ילד מפגר
או שאתה אני. ככה אני רואה את זה ועד היום אף אחד לא הצליח
להוכיח אחרת, לכן זה הפך לספר הכי פופולרי בעולם, יותר מהתנ"ך!
זה גרם לי בכלל לחשוב לכיוון של להמציא מחדש את העולם. באותו
זמן הייתי בן 21. הבנתי שהדרך היחידה שהשגתי את כל זה היה ע"י
שינוי הזמן. בזמן שאתם קוראים לו 21, אני חייתי בערך 100 שנים
מבלי שהייתי מודע לכך. זמן הוא משהו חלקלק והשינוי שלו הוא לא
כמו שמדמיינים, מאוד קשה לדעת אם זה עבד והאם בכלל הזמן השתנה,
לכן גם קל לא להבחין שמשנים אותו. אחרי אימונים של שנים הגעתי
לרמה של שליטה בזמן וחזרתי להתחלת היקום. רק שלא היה כלום.
חיכיתי וחיכיתי שנים... אפילו הרצתי בהילוך מהיר את היקום
לראות מתי הוא מתחיל. להפתעתי גיליתי שהוא לא! כבר הגעתי לשנים
שבני אדם היו אמורים להיות בהם, אבל עדיין לא היה התחלה של
כוכבים! כלום! הבנתי במהרה שכנראה אני נועדתי ליצור את היקום,
עד שאני לא אצור כלום זה לא יתחיל. אז יצרתי את כל הכוכבים לפי
מפת השמיים שזכרתי כשעבדתי 20 שנה על ספינת מלחמה, ואת כל
הציוויליזציה שלנו, עם כל מיני שינויים (כמו שנרגילה היא
חוקית, ששחום זה סקסי ועוד!) העולם קיבל צורה והתפתח. אתם בטח
שואלים איך יכול להיות דברים שאני לא אחראי להם ישירות? ובכן,
זמן וממדים קשורים ביחד. כל פעם שאני משנה זמן, אני למעשה יוצר
נקודת חיבור בין שני ממדים שאחד מהם הוא עם הזמן המקורי ואחד
מהם נמצא בתקופת הזמן שאני רוצה לעבור אליה, הנקודות האלה לא
טבעיות ויציבות ולכן לפעמים הם קורסות ושני הממדים מתחברים
והופכים לאחד, וככה למשל הפיות הגיעו לעולם, שאני בחיים לא
הייתי חושב ליצור אותם אבל כנראה התחבר לכאן ממד שהן היו קימות
בו." עידו לקח עוד שאכטה מהנרגילה. "בתקופת הזהב של המצרים היה
הרבה צחוקים, כל פעם הייתי בא בתחפושת אחרת והם חשבו שאני אל
אחר. באחד המקדשים הרבים שהם בנו הייתה בתולת מקדש, בשם מיה.
התאהבתי בה ונכנסנו למערכת יחסים לוהטת, במהרה היא נכנסה
להריון. אני החלטתי לתת לה לשתות מהדם שלי כדי שהיא גם תקבל
כוחות ותחיה לנצח. אבל כתוצאת לוואי העובר נעלם מהבטן שלה.
התאבלנו שנים רבות ואני יצאתי להרבה מסעות לנסות למצוא את
גופתו כדי שנוכל לקבל שלוות רוח. אבל לא מצאתי. לאחר מכן נולד
לי בני הראשון מוטי. מאוד שמחתי! כי אני בתור מתופף (כן מצאתי
איזה 100 שנה ללמוד להשתלט על הכלי ככה בין עבודות), מאוד
רציתי בסיסט ולכן חינכתי אותו להיות בסיסט על! אבל במהרה שיעמם
לנו והוא התחיל לחקור את צמח הקנאביס וגילה יכולת מדהימה
לבוטניקה והתמחה בתחום הזה."
"כן עולם הצמחים הוא מרתק... אבל אין כמו מוזיקה!" השיב מוטי.
"במשך השנים נולדו לנו עוד הרבה ילדים, שאני בקושי זוכר את
השמות שלהם..."
"עידו!" מיה אמרה ברוגז.
"סתם... אבל מה אני אמור לחשוב!! כשהם התבגרו הם עשו מרד
נעורים ופתחו להקה משלהם! ושמו את אלי על התופים והעיפו אותי!
אפילו לנגן על ג'מבה הם לא נותנים לי!!! כפויי טובה!!" עידו
צעק, והראש של הנרגילה נפל. רעש נוראי של מלא רעמים נשמע.
"אוי לא, תלכו מכאן עכשיו." מיה אמרה לקשת, גבריאל וקטני "אתם
לא רוצים להיות כאן כשעידו באמת עצבני... הנה לכו לשם," מיה
הצביעה ימינה לכיוון מראה תלויה על קיר אבן בקצה המערה "זה
השער לממלכה של מלכת הקרח."
קשת, גבריאל וקטני לא בזבזו זמן וקפצו לבפנים.