קשת, גבריאל וקטני הגיעו לכניסת המערה, אבל רמי השומר לא עמד
שם. נשמעה צעקה מרחוק, והחבר'ה רצו לכיוונה. רמי עמד שם נלחם
בכל כוחו נגד אחד מאיתני המוזיקה - אקורד מוקטן!! האקורד
המוקטן תקף את האוזניים של רמי והעמיס עליהם ליינים מוזיקליים
חסרי טאקט בסגנון FREE JAZZ.
"אוי לא אקורד מוקטן!" קשת אמר.
"אה... אין לי מושג מה זה, אבל אני לא צריך לדעת... אני סולן!
בוא נהרוג אותו!!" גבריאל צעק.
קטני קפצה על האקורד וניסתה לחנוק אותו עם הראסטות הקסומות
שלה, אבל היא לא הצליחה למצוא את הצוואר שלו, כי לא היה לו! זה
אקורד!!! גבריאל התחיל לירות אש מהפה שלו כמו שהוא תמיד נוהג
לעשות כשהוא רוצה להדליק סיגריה, וקשת חישמל את האקורד עם
האצבעות שלו. האקורד התפוצץ ואז אמר "איי".
"המצב מחמיר שם בחוץ! כבר אקורדים מוקטנים מתרוצצים להם
חופשיים!" קשת אמר בדאגה. רם הופיע לידם "הי! החלטתי להצטרף
אליכם, במקום לעשן פסיבית עם הכוהנים!
חייב..לשמור..על..מחשבה..טהורה.." כולם נכנסו למערה, הם עברו
ליד דלת שכתוב עליה "שירותים" ומתחת לזה היה כתוב "לא תקין".
כמה שזה מוזר שהשירותים לא יהיו תקינים במשכן האלים, מה שעוד
יותר מוזר היה שבקעה מוזיקה מבעד לדלת. קשת ניגש לפתוח את הדלת
אבל רם צעק "לא הייתי עושה את זה במקומך.."
"הי אני יודע מה אני עושה!" קשת ענה.
"תיזהר! אתה עלול להתחרט על זה לנצח! לנצח!!!" רם שאג.
"רגע אחד..." קשת אמר בחשדנות "שמעתי את המשפט הזה כבר פעם! הי
אתה המוכר שמכר לי את האגוזי!!!" קשת הניף אצבע אל רם.
"אני? לא מה פתאום אני לא יודע על מה אתה מדבר... אמ..." רם
גירד בראשו. "אה יש לי! המוכר הזה בעצם היה גבריאל והוא העביר
את עצמו לאגוזי כשהוא מכר אותו ועברתם דרך ממדים ושיחקתם שח מט
ולא סיימת את הדייסה והזקן שלך לא יפה."
"מה?! זה סתם אוסף תירוצים! אתה היית המוכר! אבל למה?!!" שאל
קשת.
"אוף," אמר רם ומיד שמט את ידיו והפסיק לעמוד זקוף. "אבא יהרוג
אותי! כן אני הייתי המוכר, בוא נגיד שזה יותר מצירוף מקרים
שאתה וגבריאל שני גאונים מוזיקליים פשוט במקרה מצאתם אחד את
השני דרך אגוזי, ובוא נגיד שאני נוטה להגיד משפטים גרנדיוזיים
ותיאטרליים כמו שאתה עלול להתחרט על זה לנצח!!"
קשת רצה להמשיך לחקור את רם בקשר לסיבה שקישרו בינו לבין
גבריאל אבל גבריאל באותה שנייה ניגש לדלת ואיך שהוא סובב את
הידית הוא הועף אחורה והדלת נתלשה ממקומה ועפה באוויר, רם
הספיק לעשות 53 וחצי סלטות ולהתחמק מהדלת בשנייה האחרונה.
מוזיקה מחרישת אוזניים מילאה את המערה. קשת נתפס בקטני, קטני
כרכה את הראסטות שלה לרגליים של גבריאל וגבריאל גרר את כל
החבורה סנטימטר אחר סנטימטר לתוך החדר שהעוצמה המוזיקלית
שהייתה בו הרעידה את האדמה.
"הי אלי!!! אלי!!!" צעק רם והמוזיקה הרועשת הפסיקה. קשת הסתכל
מסביב ובמהרה הבין שאלה לא שירותים רגילים בכלל! קודם כול לא
היו שם שירותים! והחדר היה בגודל של איצטדיון! היו בו ערמות על
גבי ערמות על גבי ערמות של רמקולים, מיקסרים, כבלים וציוד
סאונד. מאחורי מערכת תופים ענקית ומה שנראה באופן תמוה כסט של
ענני גשם שרובצים חצי מטר מעל האדמה, ישב בחור צעיר מנומש, רזה
ועם משקפיים.
"אהלן רם! תציג לנו את חבריך!" הוא ביקש בהתלהבות.
"בטח! חברה, אלה הם גבריאל, קשת וקטני, חבר'ה חמודים לאללה!"
"אה! אהלן אני אלי!" אמר המתופף ."זה עם הגיטרה הנוצצת והחצאית
הסקוטית הוא ג'ימי, זה עם הבס והקוקיות הוא מוטי, זה עם השיער
הארוך, הזקן, הגיבסון וששר הוא עודד, על המיקסר עם שיער קצוץ
וזקן קצר יושב לו ניר ולידו הבחור הקרח עם הסיטאר הוא דני."
"אהלן! נעים מאוד!" אמר גבריאל. "תגיד מה זה עושה?" גבריאל נגע
בענן ליד מערכת התופים הענקית. רעש נורא נשמע וגבריאל התחשמל
מברק!
"אחי אל תיגע! זה ענן אמיתי! זה נותן בסים מטורפים!!!" אלי
הזיז אותו.
"יא אני לא מאמינה," אמרה קטני. "זה כל הבנים של עידו! בחדר
אחד! כל אחד כאן הוא אל!!! ועשיתם להקה ביחד?! וואו!!!"
"אהם..." דמות מסתורית נשענה על מה שהיה פעם הדלת וכחכה
בגרונה. היה לו שיער קצת פרוע, לא מגולח, בנדנה קשורה סביב
המצח, מגפיים, מכנסי ג'ינס קרועים, חולצת רשת שדרכה נראו שרירי
הבטן וסיגריה דולקת בפה. "כל האלים חוץ מאחד... אני!!!" הדמות
המסתורית קיפצה והחליקה על גבי הדשא באצטדיון. "אני עומרי."
עומרי אמר ונשק ליד של קטני.
"איכס!" נשמעו קשת וגבריאל אומרים ויורקים מאחורה.
"עומרי! איפה היית כל השנים האחרונות?!" עודד שאל אותו.
"הייתי במזרח הרחוק!" עומרי החל לספר.
"פאק להקשיב למה שיש לו לספר!" ג'ימי אמר בכעס "הבנאדם נעלם
לשנים בלי הודעה ועכשיו אני צריך לשמוע סיפורי 1000 לילה ולילה
שלו?! אין מצב!"
"ג'ימי תירגע," דני ניגש אליו. "עומרי הוא אחינו! תן לו
הזדמנות לספר!!"
"ובכן כמו שהתחלתי להגיד לפני שהפריעו לי בגסות," עומרי אמר,
"הייתי במזרח הרחוק."
"אבל איך הגעת לשם?"  שאל ניר. "הרי למרות שלא שמרת קשר, יצא
לכל אחד מאתנו לפגוש אותך בשנים האחרונות באזור המזרח הרחוק."
"טיילתי לי בגן כאן ליד המערה כשלפתע נחטפתי! נתנו לי מכה בראש
וכשהתעוררתי הייתי קשור במשאית וערום! הסתבר שנחטפתי על ידי
חבורת נשים שהם כל כך סקסיות עד שהן מטורפות! ואז הן אנסו אותי
והאכילו אותי מעדנים וכל הזמן ביקשו ממני לדבר על עצמי, זה היה
נורא... אחרי שהיה להן את הכיף שלהן הן זרקו אותי בהודו. יצאתי
ורציתי ליצור קשר עם הבית אבל אז ראיתי מזרקה כל כך מדהימה
ביופיה שהייתי חייב לעצור ולצייר אותה. כשהוצאתי את המכחולים
שלי, בדיוק עבר ברחוב לא אחר מאשר אחינו אלי! הוא ניגש לתופף
על המזרקה ושבר אותה בכוחו העצום! אז בלית בררה התחלתי לצייר
אותו! ויש איסור של לצייר אלים מה שגרם לפיצוץ ענקי והרג אלפי
אנשים! אז התחילו לרדוף אחרי הרשויות ואיבדתי קשר עם אלי,
שבועות הסתתרתי בסמטאות אפלות, כשרק גופן של דוגמניות על מחמם
אותי... שמעתי שג'ימי בסיבוב הופעות בצפון הודו אז תפסתי
טרמפים עם נהגת משאית שכמובן דרשה סקס בתמורה, וכשהגעתי להופעה
ניסיתי להיכנס מאחורי הקלעים אבל השומרים לא נתנו לי! ג'ימי
עבר לידי וצעקתי לו - הי אחי! זה אני עומרי, אבל הוא היה מסטול
מדי ואמר - פאק לדבר אתך אין לי כוח, תהרגו אותו. אז השומרים
החלו לרדוף אחרי ורצו להרוג אותי, אחד מהשומרים מסתבר היה
מקושר למאפיה ההודית שעכשיו גם הם התחילו לרדוף אחרי. אחרי
חודשים במנוסה, היה חורף בהודו ומלא שטפונות, נכנסתי יום אחד
לבית-תה ומי יושב שם מסדר את זקנו? עודד! נראיתי אז כל כך רע
שנראה לי שהוא לא זיהה אותי, אז ניסיתי לגשת אליו, המלצרים
עצרו אותי אבל דחפתי אותם והגעתי אליו ובטעות פגעתי בשולחן וזה
גרם לתה להישפך עליו, הוא התעצבן והפך אותי לקרפד, מבלי לדעת
שאני זה אני! נתפסתי סוף סוף! אבל לא על ידי המשטרה או השומרים
של הקונצרטים או המאפיה! אלא על ידי כלבן שחשב שאני כלב ממש
קטן ומכוער. הוא תקע אותי בכלוב עם 2 רוטווילרים מוכי כלבת,
למזלי יכלתי לצאת מהסורגים כי הייתי הרבה יותר קטן מכל כלב! אז
ברחתי וחציתי את הכביש והגעתי לגן מקסים שמסתבר שמוטי היה
אחראי על יצירתו! הוא עבד שם וגידל זן מיוחד של צמח קאנביס
שהוא קרא לו בלאק-ווידו, הוא לא זיהה אותי אבל הוא היה בטריפ
רע מהניסויים עם הצמח והחליט שיהיה מעניין להפוך צפרדע לבן
אדם, וכך חזרתי לעצמי ניסיתי לדבר עם מוטי אבל הוא התעלף ובחוץ
שמעתי יריות ולא רציתי להישאר לגלות מה זה, אז חזרתי לברוח!
אחרי עוד חודשים במחבואים נוראיים אמרתי ננסה שוב את מזלי
והגעתי להופעת סיטאר של דני שניר עשה לה הגברה, אבל מישהו חזה
שאני אגיע והשומרים, המאפיה והמשטרה חיכו לי שם, הם נתנו לי
להיכנס ואז התחילו לירות בתוך האולם ולרדוף אחריי, הרגל של
הסתבכה בכבל שרץ שם ובגלל כוחי העצום שמשכתי אותו משכתי גם את
כל הארקת החשמל בבניין החוצה! נהיה חושך גמור והצלחתי לברוח
וככה הגעתי לכאן בסוף... נו אתם לא שמחים לראות אותי עכשיו?"
"שמחים?! אנחנו שונאים אותך." אמר אלי. "אתה התזת עם המכחול
שלך צבע לעין שלי ולכן נפלתי והרסתי את המזרקה הזו שדקה קודם
לכן קניתי אותה בכלל מתנה לחברה שלי!"
"כן ואתה גרמת לחולצה האהובה שלי להיהרס כששפכת תה!" עודד
אמר.
"והבאת מחלות לצמחים שלי כשנכנסת לגן בצורת צפרדע!!" מוטי
הוסיף.
"והרסת את המופע שלנו!!" דני וניר כעסו.
"ופאק להתחיל להתלונן למה אני שונא אותך אני פשוט פאקינג
שונא!"
"אח איזה כיף כל האחים הגדולים שלי כאן ביחד, אתם מרגישים את
האהבה??? האהבה???" רם פיזז בחדר.
העניינים התלהטו אז קשת וגבריאל הסתכלו אחד על השני וקרצו. כל
אחד ידע למה השני התכוון. הגיע הזמן לאשמדי! שני ג'ויינטים של
קינג סייז מחוברים!!! הם הכינו את אשמדי כל כך שמן עד שהיו
צריכים לתמוך באמצע שלו כדי שהוא לא ישבר!! אחרי שהדליקו אותו
והעבירו, כולם הפכו להיות חברים הכי טובים של כולם.
"אז תגידו" קשת פתח "למה אתם עושים מוזיקה בשירותים?.."
"אני אענה על זה!" ניר אמר בגאווה "תחשוב שניה? למה אתה שר
באמבטיה? כי שם יש אקוסטיקה הכי טובה! השירותים הם למעשה המקום
הכי טוב מבחינה אקוסטית. היה לנו את האיצטדיון הזה שבנינו כדי
לעשות חזרות עם כל הציוד המעולה הזה! אז פשוט שמתי על הדלת שלט
של שירותים! כי אז נקבל אקוסטיקה מעולה ושלט של לא תקין כדי
שלא יכנסו להשתין כאן! גאוני לא?..."
"אמ.. כן." גבריאל אמר. "טוב אנחנו חייבים לזוז קשת!"
"צודק!" קשת הסכים. הם נפרדו מכולם וזזו להמשך המערה. ואחרי
כמה מטרים הם הגיעו לכניסה למשכנם של עידו ומיה...