הו, כמה אוהבת אני
לקום בשחרו של יום אביבי
או סתווי כשמבעד לאופק -
קרני השמש לוטפות במתק
ובמשחקי אור-צל מתגוון
את קירות בתי-האבן,

מבין עלעלי הדובדבן והאגוז
מנצנצים עוד אגלי-טל-נגוז
וציפצוף ציפורים רעשני מעל
מקים מהומת-אלוהים על זלזל.

בבקרים כאלה נהנית אני
לשבת סתם ככה בגני,
להצטמרר מעיקצוצי הקור הרטוב,
למלא ריאותי באוויר הצח והטוב,
לשתות כוס קפה מהביל,
לחלץ עצמותי בתרגיל ועוד תרגיל
ולברך על  היפעה הזרועה  
בכל ענף ושריג מפריחה פרועה.