לפני הרבה שנים רצתי לתומי ברחוב וגיליתי שיש לי אשכים
ענקיים.
כשהלכתי לבית החולים הם אמרו לי שזה בגלל אלרגיה לסנאים. לפתתי
את ראשי בשתי ידיי, לא ידעתי מה לעשות, אז ירדתי לחטיבת
הביניים וצעקתי: "אשכים!" שלוש פעמים ואז עוד פעם, בסדר הפוך.
אולי לא הייתי צריך לדפוק אתמול סנאי בתחת.
אכלתי ארטישוק ונרגעתי.
הייתי שליו... הייתי חרמן.

יום למחרת הרופא אמר לי: "יש לך אשכת דרגה 2". לא ידעתי מה
לעשות, לפתתי את ראשי בשתי ידיי ואכלתי תירס. הרופא אמר שצריך
לנתח אותי, הוא אמר שזה לא יכאב.
לא פחדתי, רצתי אל חדר הניתוחים דפקתי פעמיים על הדלת, השתנתי
ונכנסתי פנימה.
בפנים ראיתי שלושה סנאים, הם שאלו אותי אם בא לי לשחק פינג
פונג. מהר מאוד הבנתי את הכוונה האמיתית. הם עשו את הצעד
הראשון, לא התנגדתי, לפתע הרגשתי זרם חם במעלה גרוני (אור, אתה
חתיכת מגעיל)
מהר מאוד הבנתי שזה לא החדר הנכון. כיביתי את האור, הדלקתי
אותו ויצאתי החוצה.
בדרכי לחדר הניתוחים הנכון פגשתי את בת שבע, השכנה, שלא מזמן
הפכה לשניצל תירס.
אמרתי: "היי בת שבע,רוצה קטשופ?", לפני שהיא ענתה לי מצאתי את
עצמי בחדר הניתוחים עם מזרק בפי הטבעת. הרגשתי טוב, הרגשתי
מישהו מיוחד.

לאחר הניתוח הסתכלתי בראי. האשכים שלי חזרו לגודלם הטבעי אך
משהו לא היה כשורה, לא היה קשה להבחין בכך, התחת שלי נעלם
ובמקומו היה שדכן סיכות. החלטתי לקרוא לו רויטל, על שם חמותי
אורנה.
אני זוכר בצעירותי, בלילות, הייתי דוחף שדכני סיכות לפי הטבעת
ובכך עינגתי את עצמי. קצת אירוני לא?
פתאום הרגשתי דקירה קטנה בתחת... שדכן הסיכות! הוא התעורר
לחיים. והוא כעס.
"היי", הוא אמר לי, "מה אתה עושה חושב שאתה עושה?"
"אתה מדבר אליי?" שאלתי אותו, למרות שידעתי את התשובה כי כתבתי
שהוא מדבר אליי.
"כן, אני מדבר אלייך, מה לעזאזל אני עושה כאן? הייתי לפני דקה
בבית מול הטלוויזיה צופה במשחק כדורגל טוב ופתאום אני פה במקום
התחת שלך, איך זה קרה? למה הפכתי? מה יהיה איתי עכשיו? יש לך
עוד תירס?"