"יחד הם יכלו להיות מאושרים."
הוא והיא.  הוא מצליח להצחיק אותה, והיא אותו.  ממש, לא סתם.
לפעמים אפילו נראה שרק היא צוחקת מהבדיחות שלו, ואז הוא ממש
גאה בעצמו. הוא הצליח לגרום לה לצחוק. כשזה קורה הוא מרגיש
שזהו יעודו- לגרום לה לצחוק.
היא גם מספרת בדיחות, והוא גם צוחק, בדר"כ רק הוא. רק הוא
מבין אותה. מבין את ההומור שלה. זה לא הומור גבוה, פשוט רק הוא
מנסה להבין. ואז הוא צוחק. הוא ממש נהנה כשהיא מצחיקה אותו.
הוא מרגיש שלם.
וזה לא נגמר שם.  לפעמים הם מדברים על נושאים חשובים.  הוא
הכי אוהב שהיא מספרת על משפחתה וביתה, כי אז הוא מבין שההבדלים
לא תהומיים.  שאפילו שהמרחק הפיזי ביניהם לא קטן, ושהם
מסתובבים עם סוגי אנשים אחרים לגמרי, ועושים דברים אחרים
בסופ"שים,  הוא מבין שהם בסך הכל בני אדם, והכל יכול לקרות.
"כנראה שאף פעם הם לא יהיו יחד."
יש בה גם כמה דברים מציקים. היא לא מפסיקה לדבר על בנים. כל
שבוע נדלקת על מישהו אחר, ומספרת לו על זה. זה יכול להיות
ממשה, עד ניר הקצין. אף פעם לא עליו עצמו. כי בו יש גירעון אחד
ענק- המראה שלו.
"אך הוא אוהב אותה. ממש. חלומו שהם יהיו יחד."
היא אדם מיוחד. אחת למיליארד. אינטלגנטית בצורה שלא רואים כל
יום, ואסרטיבית. מצחיקה, יפיפיה, וטובת לב. היא רוצה לעשות
ניתוח אף, והוא אמר לה שהיא לא צריכה. הוא באמת האמין כך. היא
פשוט יפייפיה.
יש הרבה דברים שהיא לא יודעת עליו, שהוא היה מת שהיא תדע. חלק
היא כבר יודעת. היא יודעת שיש לו אמא "מתוקה", כמו שהוא יודע
שהיא לא מתה על אימא שלה.  הוא היה רוצה שתדע איך הוא השיג את
חברתו- הדס. שהיא תדע שפעם הוא היה הרבה יותר ממה שהוא עכשיו.
הוא היה רוצה לדעת את סיכוייו איתה.  הוא חושב שזה רק אחוז
אחד. הוא מנסה ליזכור איך הוא השיג את הדס. זה היה נטו אמונה,
נטו כאב, נטו אופטימיות, ושוב הרבה כאב.  אבל הוא היה
תיכוניסט, שסדרות נעורים השפיעו עליו.  בסדרות האלו תמיד הראו
שהאהבה תמיד תנצח. והוא האמין בזה פעם.  הוא התבגר.
התגייס לצבא.  הפך מנער לגבר.וכך הפסיק להאמין. כל כך היה
רוצה להשיב לעצמו את האמונה, אך יודע שזה לא ייקרה. יודע שפה
זה החיים האמיתיים. כבר אין פה חסד נעורים.  פה כל אדם לחברו
זאב.  לכן הוא רושם.  הוא יודע שאם איכשהו היא תתאהב בו הם
יהיו מאושרים. אך אין אמונה.
"האושר זה לא הכל."
הוא יודע גם למה הם לא יהיו יחד- בגלל האושר.  הוא זוכר את
הפעם האחרונה שהוא היה מאושר. זה היה ממש לפני שנפרד מהדס.
הוא השתעמם. האושר משעמם. הוא הסתכל כל פעם על חברתו, וידע
שזהו- הוא מאושר. יותר טוב מזה לא יכול להיות. והוא לא רצה
זאת. הוא רצה משהו אחר. הוא אפילו לא ידע מה.
4 ימים אחרי שהוא נפרד ממנה- מהדס, היא הגיעה. אז הוא פגש
אותה.  ואין כמו מסטיק שרוף לתחילתה של ידידות.
"אהבה."
יש כזה דבר. היא צריכה להאמין שיש. זה אולי לא איתו, אך
שתמשיך לחפש. פשוט לא לדבר על זה יותר מידי.  ואיתה יבוא גם
החוסר אושר. אין צורך באושר. לפחות לא אחרי גיל 30
"ואמונה"