שממה יושבת בלבך,
השממה שישנה רק
בלילות החשוכים והקרים.

כשאני מביט בכוכבים
ניזכר אני במספר הנשיקות
הנשיקות שנשקו את שפתותייך.

כשאני מביט בירח,
ניזכר אני ביופייך
המקסים והמדהים.

כשאני מרגיש את החמה,
ניזכר אני בחום גופך
הלוהט כשנגע בשלי  

מדוע? מדוע? אלוהים!
איך זה קרה אני שואל את
עצמי, אך איני שומע שום מענה.

רק זיכרונות עצובים
ממלאים את גופי, זיכרונות
שפעם היו ועכשיו הם נעלמו.