אריאל סנטוס / מחזה לילה |
אתה זה, הנכנע לאורה המסנוור
לא המיתר המשסף באויר
האויר, הוא המרקד למולו
והמיית הלב דאבה חרישית
לא נסחף לעולם אחרי סף התהום
מחכה. מחכה. פועם.
אורות הבמה יכבו בסוף הלילה
אחרי המערכה השלישית
גם קול הלהקה יגווע.
והלב - בשלו
מחכה. מחכה. עוצר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|