כמו נחשים שמפחדים מבני אדם.
אתן מתפתלות בין מילות הרוע שיוצאות מהפה בכל דקה נתונה של
היום.
שנאה כזאת גדולה לעולם, ותיעוב כזה לכל מי שאי פעם דרכה רגלו
במקומות שגם אתן הייתן בהם.
אהדה רבה לעצמכן והרבה עוקצניות.
כמו דבורים שכרגע נעשתה לידן תנועה חדה מדי וכדי להתקיף הן
עוקצות, כדי להתגונן הן עוקצות.
המון פוזות והרבה רעל.
כמו בקבוק של סבון כלים, שכתובות עליו המילים הברורות "להרחיק
מהישג ידם של ילדים" מפני שמפחדים שילדים יבלעו אותם ויורעלו.
כמו רופא שיניים שאנשים כל-כך מפחדים ממנו, בגלל הידיעה שכשאר
תנחת רגלם בטריטוריה שלו, ייגרם להם סבל רב וכאב קשה.
כמו נשיכת ערפד אתן, כמו כאב בטן אשר בא ברגעי לחץ אתן.
נשמתכן רקובה כמו גבינה שפג תוקפה מזמן, או כמו עובש מצטבר על
פרוסת לחם.
טון דיבורכם הוא ככשלון במשהו שנואשים לו זמן רב ולא מצליחים
להשיגו.
תנועות ידיכן גורמות לסובבים לבכות כמו שבוכים על מישהו קרוב
מאוד שנפטר.
כסירחון של דבר רקוב חסר-חיים אתן. כאדם שנקבר באדמה וכל גופו
נאכל על-ידי האדמה.
אתן שלד, זומבי. דבר ללא נשמה, חיים, או רגשות.
אינני יכולה לתאר את כמות הרוע שלכן, אפילו אם אמשיך כמו
שניסיתי, לא אצליח להגיע אפילו לחצי ממה שאתן.
אתן הרוע בהתגלמותו, אתן מקור השנאה שלי לעולם הזה, אתן פאק
בבריאת העולם, תאונת עבודה, לא כל-כך קלה של אלוהים.
אני רק מחכה לרגע שבו תעלמו מחיי.