היא ישבה בשדה ובכתה. השיבולים נעו אנה ואנה ברוח של שעת בין
הערביים.  היא ראתה אותן זזות מעל ראשה מבעד למסך הדמעות. הן
סגרו עליה. מכל עבר ליטפו אותה הגבעולים הזהובים, כמו מנסים
לנגב את הדמעות ללא הועיל. היא ברחה מהבית. היא ברחה וכל שלקחה
עמה היה תרמיל קטן שעתה היה ריק מתוכן. היא הביטה בשמיים ששינו
את צבעם. תחילה  סגול וכחול כהה ואז שחור. הלילה ירד. אפה הקטן
נזל והיא הייתה מנגבת אותו בשרוול שמלתה הכחולה. הכוכבים נצנצו
מבעד לשיבולים והיא הביטה בהן בעצב. עתה קמה. דיי היה לה בבכי
והדמעות לא זלגו עוד. המשיכה ללכת בשדה עד שהגיעה לקצהו. שם
ניצבה נדנדה קטנה ולידה באר.
הכל היה שקט. אף קול לא נשמע מבעד לחשכה. היא ניגשה לבאר
והתבוננה לתוכה. המים היו צלולים והכוכבים השתקפו בהם. היא
גלגלה את הדלי פנימה ושאבה מעט מים. היא נהנתה מהקול שהשמיע
החבל כשסובבה את הידית הקטנה. לבסוף הגיע הדלי והיא הרוותה את
צימאונה. שוב שקט. היא התיישבה ליד הבאר המרוצפת באבנים שעתה
נראו שחורות והאזינה לדממה. השקט זחל וחלחל אל תודעתה וגרם לה
לפעור את עיניה בפחד ככל שעברו הדקות. ואז משב רוח שבר את
הדממה. שוב רוח. והיא ראתה את שדה השיבולים זז במעורפל, כמו
מתגלגל ונסחף אליה ממקום מרבצו בגלים עמומים. לפתע בין משבי
הרוח, נשמע קול חריקה. כמו רעם הכה בה הקול והיא הסתובבה בחדות
אל הנדנדה. המוט הקצר נע קלות וכל תנועה לוותה בקול צורם עז.
ושוב שקט. דממה.
שעה חלפה והילדה עצמה אט אט את עיניה הבהירות. השקט מעייף הוא.
תחילה מפחיד ואחר כך מעייף. כשכמעט נעצמו העיניים והחלומות
החלו להגיע, שוב נתנה הנדנדה קולה בצליל צורם. ועתה לא נשבה
רוח. המוט התרומם לאיטו בחריקה איטית ומתמשכת. הילדה הצטנפה
ליד הבאר ובהתה בו. שוב השתתק. עתה פחדה להסיר מבטה ממנו. כמו
דרקון ישן היה בעיניה, מפלצת בעלת חמישה ראשים, ישנה ונוחרת
העלולה להתעורר כל רגע ולכלות בה את זעמה. אסור היה שזה יקרה.
היא חייבת להתמקד. אך העיניים שוב נעצמות, נסגרות לאיטן. שוב
חריקה עזה והנה המפלצת רשפה אש ועשן. היא זינקה ממקומה  וצרחה
באימה. היא התנדנדה וברכיה רעדו. המוט נשאר במקומו. לא עלה
בידה לראות את העומד מאחוריה. היא כשלה, גופה הזעיר נפל לאיטו
אל תוך הבאר והמים השחורים ניתזו על הקיר הדומם כשזה צלל
לתוכה. והמפלצת מחכה למעלה, גבותיה הסבוכות מורמות ומצחה קמוט
מדאגה, פיה פעור ושתי עיניה פקוחות בתדהמה. המפלצת הרימה את
ראשה ושאגה צרחה אל תוך הלילה, כי החמיצה את טרפה.