[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גדעון באום
/
רקוויאם לזבוב

כשהייתי בן 5 הרגתי זבוב בפעם הראשונה בחיים שלי. הוא שוטט על
הרשת של החלון בחדר שלי יחד עם עוד 3 זבובים. היו עוד זבובים
שעפו בחדר אבל התעלמתי מהם, למרות שהם כל הזמן טיפסו לי על האף
ועל כפות הרגליים ועל הפה. הייתי מרוכז כולי בזבוב שלי שעל
הרשת, כמו איזה צייד צ'יטות מנשיונל גאוגרפיק. הוא זז לאט
הזבוב שלי, וחיכך כל הזמן את הרגליים הקדמיות שלו זו בזו.
התקרבתי אליו בשקט בתנוחת מעיכה כשהיד שלי פשוטה קדימה במין
הליכה שפופה. התבוננתי בו במבט מוצר וראיתי את העיניים האדומות
המוזרות שלו ואת הרגליים והכנפיים והמאחורה השקוף. ואז, במכה
אחת מחושבת, מרחתי אותו על הרשת.

היה לי קצת דם על היד וכל הזבובים האחרים התנתקו מהרשת והתחילו
לעוף בחדר כמו משוגעים. זה היה די מפחיד ובמשך כמה זמן לא
העזתי להתקרב אל הזבוב המת. רק כשהזבובים המתעופפים התחילו
להירגע וכמה זבובים חזרו לשבת על הרשת, אזרתי אומץ והלכתי
להסתכל על הגופה. הזבוב נראה בדיוק אותו הדבר כמו קודם, אבל
הוא פשוט לא זז. זה עשה אותי עצוב. הסתכלתי עליו קצת, ואז
הסתכלתי על הדם שנקרש על היד שלי. פתאום רציתי לבכות.
ניגשתי אליו בזהירות והרמתי אותו מהכנפיים. "כל כך קטן" חשבתי.
הנחתי אותו על השולחן והתיישבתי על המיטה. התחלתי לחשוב מה אני
עושה עכשיו עם עצמי, אחרי שהרגתי זבוב. פתאום הכתה בי תחושה
שבעצם ביצעתי פשע נתעב, חטא נוראי שאי אפשר לכפר עליו בשום
דרך. הייתי מוכרח לשכב קצת ולהירגע, וכשקמתי היו לי דמעות
בעיניים.
החלטתי לקבור את הזבוב. הכנסתי אותו לתוך קופסת גפרורים ריקה
וחפרתי באצבע גומחה קטנה בגינה שלנו. כיסיתי אותו בזהירות בעפר
רך בלי אבנים והנחתי לידו אבן קטנה לבנה ופרח סביון שמצאתי על
הדשא. ישבתי על יד הקבר שהכנתי והייתי מאוד עצוב ורציני כדי
לכבד את המעמד.

ישבתי ככה במשך חצי שעה עד שאמא שלי הגיעה ושאלה אותי מה אני
עושה. "אני מתפלל" אמרתי לה בשקט. התחלתי להסביר לה על הזבוב
ועל הקבר ועל החיים. היא הנהנה ועשתה פרצוף כזה רציני וחמור
סבר של מבוגרים. אחר כך אכלנו צהריים וחזרתי לחדר שלי שהיה בו
ריח מוזר פתאום. אמא אמרה שיש המון חרקים בבית ושאבא ריסס את
כל הדירה ב K-700. אני לא ידעתי מה זה K-700, אבל מה שהייתי
בטוח זה שבחדר שלי לא עפו יותר זבובים, בכלל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ראיתי אותה
עולה מול קהל/
ידעתי שזה בכלל/
לא קל/ ראיתי
אותה, איך היא
פקששה!"
"עזוב בוא נלך
לבמה חדשה"


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/1/05 9:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גדעון באום

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה