"אין לי מה לעשות" אמרתי לעדיאל, "כל כך משעמם לי אלוהים. תעשה
שיקרה כבר משהו." עדיאל הביט לעברי רק אחרי עשר שניות מרגע
שדיברתי אתו ואני בהיתי בפרופיל שלו בציפייה עד שהוא הואיל
להסתובב אלי. העיניים שלו היו חצי סגורות באדישות מופגנת.
"אז קפוץ מהגג" הוא אמר בקול שקט אבל החלטי.
לפני שעה קמנו עדיאל ואני, ופשוט משעמם לי רצח. לעדיאל לא
משעמם. הוא בונה מגדל מקלפים של פורנו. ממש גבוה. ממש מרשים.
"עדיאל בחיית" אני אומר לו בקול מתחנן "תעזוב כבר את הקלפים
שלך ובוא נלך להסתובב קצת או משהו." שוב המבט האדיש.
"אתה לא מבין" הוא אמר "תמיד היית אטום".
"מה אני לא מבין עדיאל. מה יש להבין. אני יודע שזה כיף לראות
את זאת מה-4 לב ליד הברונטית מה-7 תלתן. באמת נחמד. אשכרה תלת
ממדי אבל נו באמת..."
"סתום את הפה שלך כבר!" באה התשובה הנרגזת "אתה מוציא אותי
מריכוז."
"אבל אתמול בלילה גם ישבת על זה שעות ומה אני עשיתי? גירדתי
בביצים. חלאס עדיאל" אמרתי בנימה מיואשת "בסוף לא יישארו לי
ביצים מרוב שאני מגרבץ."
"אמרתי לך לסתום!" הוא הפטיר שוב לעברי "אם נמאס לך מהביצים
אתה יכול להתחיל לחטט בתחת מצדי" הקלף של המלכה מעוין עם
הציצים העומדים רעד לו ביד, "די אני לא יכול ככה תעוף מפה."
הוא ממש התאמץ לשים את הקלף במקום הנכון וקילוח דק של זיעה
ניגר לו מהמצח אל הפה. הוא ליקק אותו בעצבנות. הלכתי לעמוד על
יד הדלת.
"אולי במקום לבנות מגדל של כוסיות תנסה למצוא לך חברה כבר?"
כמעט לחשתי.
"תעוף מפה!" הוא צרח וזרק עלי את הנעל הישנה שלו עם השרוכים
בחוץ, אבל אני הייתי זריז והספקתי לצאת. הנעל פגעה בדלת ושמעת
את עדיאל צורח "כוס אמו!!" כל כך חזק שכל הבניין שלו רעד. אני
חושב שהמגדל התמוטט.
הלכתי לסלון וישבתי על הספה השחורה המתקלפת של עדיאל. חשבתי מה
אני אעשה עכשיו כי הבית שלי נורא רחוק ונורא משעמם לי. בסוף
החלטתי לבדוק ברצינות אם אני יכול לעוף. הלכתי אל החלון ליד
הספה, פרשתי כנפיים וצללתי כמו אבן אל המדרכה מהקומה הרביעית.
כלב קוקר-ספנייל השתין עלי והפיפי החם שלו התערבב עם הדם
שהתחיל לנזול לי מהרגליים ומהמאחורה של הראש. לא הייתי מת, אבל
נורא כאב לי והייתי מיוסר. גם זו דרך להפיג את השעמום.