העולם שבו אנו חיים זה עולם של פשטות, עולם מאוד חושב חיצוני
אבל במובן של בנאדם.
אנשים שרואים משהו ברחוב לא ידברו על מה שהוא בעצם, אלא על איך
שהוא נראה. מה הוא לובש, רזה, שמן, גמד, גבוה, בלונדיני, שחור,
עם שרשראות או בלי. העולם שלנו מאוד לא חושב על פי ההגיון
השכל, מה שיש לכל בנאדם להגיד להראות לעולם עד כמה הוא מוכשר,
חכם, פיקח או אפילו לא ממש מלומד.
תמיד אני הולכת עם חברות הם ידברו איתי איך ההוא השמן (שהוא
בנאדם מקסים, שכרגע סוטדנט לכימיה וגם יפה), עד כמה הוא מגעיל.
אבל הבנאדם מעבר לפינה במכולת של ששון, רזה גבוה עם עיניים
כחולות כמה שהוא מקסים שבעצם לפני דעתי הוא יפיוף של ממש
(ולמרות שהוא בנאדם שטוח, בלי הרבה שכל) הוא הבנאדם הכי מהמהם
בעולם.
יש לי חברה, היא עם עודף משקל, אז לכולם מותר לצחוק עליה!?
היא רק פשוט אוהבת לאכול, לחיות זה הכייף שלה. למרות שהיא ילדה
הכי מתוקה שראיתי, הכי מקסימה בעולם, הכי מציאותית, נבונה,
חכמה בצורה מטריפה. אבל בגלל שיש לה עודף משקל אז כולם לא ממש
מתיחסים אליה. היא לא ברמה של כולם!?
היא בדיוק בנאדם כמו כולם, יש לה לב, נשמה. זה שיש לה עודף
משקל היא ממש לא חריגה!
לפי דעתי מי שחושב שמשהו עם עודף משקל הוא בעצם כלום, הוא טועה
בגדול! הוא הרבה יותר מהאחרים.
לעומת זאת יש לי חברה אנרוקסית, שחייה נפלו בן ידיה. אינה
יודעת איך להמשיך לחיות בשלמות. למרות שלפני שהגיע לתת משקל
ואחרי זה לאנורקסיה, היא הייתה רזה, אפילו לא בעודף משקל. יצאו
לה בצדדים... אתם יודעים כמה שומננים קטנים, רק בגלל שאיזה אחת
שחושבת שכל העולם אמור להיות שלד אמרה לה "את יודעת ממש השמנת,
יוצאים לך בצדדים", מאז החברה שלי לא רואה שמחת חיים, לא
מחייכת לרגע, קר לה תמיד, היא עייפה, עצובה והכל בגלל שהיא
לוקחת לעצמה את האושר הזה ממנה ע"י כך שהיא לא אוכלת. היא
בטיפולים, לא מתגייסת לצבא, וכל החלומות שלה להיות בקרבי,
מד"סית, או אולי בלהקה צבאית, התפוגגו לה... והיא יכולה להמשיך
לחלום.
העולם יפה, תחייכו אליו, תשנו את דפוס החשיבה שלכם ותהנו ממה
שאתם ותגידו לכל העולם " זה מה שאני וככה תקבלו אותי".