"סייעת בגן גילתה לעבריין שבגן לומדת בת הבלש"
"15 אלף מורים צפויים לפיטורים"
"41% מהתלמידים לא מרגישים בטוחים בזמן ההפסקות"
"בניה של מטופלת התקיפו רופא"

אנחנו בוכים על המצב -
אבל אנחנו אלה שגורמים לו ומאפשרים לו להתקיים.
אנחנו מאשימים את הערבים, הצרפתים, העלייה הרוסית, העלייה
האתיופית,
אבל לא הם אלה שמפטרים את המורים - ואח"כ לא מבינים למה אנחנו
במקום כל-כך נמוך בחינוך בעולם.
לא הם אלה שתוקפים רופאים.
לא הם אלה שבגללם אנחנו מקום ראשון בעולם התאונות דרכים.

כולנו עם אחד-
דבר שעוד לא הפנמנו.
גם העליות שפה -
הם חלק מאיתנו,
וגם החינוך - דברים שבאים מאיתנו, מהבית.

עד שלא נפקח את העיניים ונבין שזה אך ורק אשמתנו שלנו -
לא של "הממשלה", ה"עליות", ה"מצב הפוליטי הקשה", אלא אך-ורק
אשמתנו, המצב ימשיך להתדרדר.

אנחנו עם אלים וחסר כבוד (וכל מילה ומילה פה מופנת כמובן גם
כלפי עצמי - גם אני חלק מהעם הזה, ולרוב גם גאה בכך).
אם הילדים שלנו חוששים בהפסקות-זה משום שישנה אלימות בביה"ס -
ולא באשמת ההנהלה והמורים - אלא באשמת החינוך מהבית, כי כמה
שנתכחש ונאשים אחרים (והרי אנחנו טובים בזה) זוהי אחריות שלנו
ואשמתנו וכדאי שנפנים את זה ונבין שזו אך ורק בידיים שלנו.

אם אנשים בוגרים בני 25 ו-30 מרביצים לרופא (וזוהי לא הפעם
הראשונה שזה קורה) ולא יודעים לפתור דברים ללא אלימות, זוהי
בעיה שלנו.

אם 2 ילדים בני 14 (ואני בכוונה אומרת ילדים ולא נערים) הולכים
ורוצחים נהג מונית (דרק רוט ז"ל, בשנת 1994) אז זוהי בעיה שלנו
(ואנחנו בבעיה קשה מאוד כנראה).

אם החבר של האימא הולך ורוצח באכזריות במכות פטיש את בנה
ומשאיר אותו לדמם למוות בחדרו (טל לוינסון זיכרונו לברכה
23/7/04) אז זוהי באמת בעיה קשה מאוד שלנו.

אנחנו צריכים להבין שזוהי המדינה שלנו,
ואנו עם אחד - לטוב ולרע.
אבל מי שפוגע בעם הזה זה לא המדינה/המצב הפוליטי/המצב
המדיני/העולים/הארסים/הפרחות/הפריקים או כל גורם אחר.
מי שפוגע בעם הזה זה אנחנו.

מי שדוקר על מקום חניה - זה אנחנו.
מי שמרביץ לאשתו ומנסה לרצוח אותה בזמן חופשה-זה אנחנו.
מי שמזייף במדחנים-זה אנחנו.
מי שמכה מורים-זה אנחנו.
מי שמכה רופאים-זה אנחנו.
ומי שמחזיק בעתיד קיומו (או סיומו) של העם הזה-זה (כמה מפתיע,
שוב) אנחנו.

חחח...
מעניין אותי רק מתי נפקח את העיניים ונבין זאת.
אני מקווה שזה לא יהיה שכבר מאוחר מידי.
שזה לא יקרה ש-כל מדינות העולם כבר ישנאו אותנו בגלל החוצפה
הישראלית הידוע לשמצה (לכמה מאיתנו אין איזה
שמפו/מגבת/חלוק/ברז/מיניבר/טלוויזיה - הכל תלוי המסוגלות שלכם
- מאיזה בית-מלון בחו"ל?, או אפילו מהארץ? - כן אנחנו גם
גונבים אחד מהשני מתברר...)
מתי נפסיק לבכות שהעירייה והממשלה לא נותנות קצבאות ומשכורות
-
ונבין שאם אנשים עצלנים ומגעילים יפסיקו לבקש אבטלה ולרחם על
עצמם וייצאו לעבוד וישלמו מיסים כמו כולם נוכל לייצב את המצב
הכלכלי כי יכנס כסף לקופת המדינה והמצב יתייצב (וזה שאין עבודה
זה בולשיט, יום אחד סתם מתוך רצון לבדוק את המצב יצאתי לטייל
ומצאתי 6 (!) מקומות  עבודה - מבלי אפילו להתאמץ)

אתם באמת רוצים להמשיך לחיות כך שהילדים שלכם לא מרגישים
בטוחים בהפסקות?
שמורה תפוטר?
ששוטר - במקום לשמור על בטחון המדינה בגלל אויבים מבחוץ ישמור
על ביטחון המדינה בגלל אויבים בינינו?
שקשישה שגרה לבד צריכה לפחד שיכנס איזה נרקומן או גנב ויתקוף
אותה בשביל כסף או דברים חולניים אחרים? (ועדיף לא להזכיר
מקרים, אותי אישית זה הכי מצמרר)


זאת המציאות.
אתם באמת רוצים להמשיך לחיות ככה?

ישראל 2004.