היה זה אחר הצהריים סתווי. אל ישב על כיסאו במשרד מנסה לחשוב
מה יקנה לביתו לחג המולד. בד"כ בשעות כאלה הוא היה בשטח אבל
לאחרונה היה פחות עבודה והוא מצא את עצמו יותר ויותר זמן יושב
משועמם במשרד. הוא שמע קול מנוע מכיוון החלון. הוא לא זיהה את
המכונית לפי הצליל מה שגרם לו לקום ולהציץ. מכונית אסטון מרטין
בצבע אפור. זו הייתה מכונית די נדירה באזור זה של העיר. מה
שגרם לו להמשיך להסתכל. אדם בחליפה יצא מהמכונית אמר לנהג משהו
לא ברור והתקדם לעבר הכניסה. מתוך חשש קצת פרנואידי התקין אל
מצלמות בדרך למשרדו. באותו רגע הוא הפעיל בזריזות את תוכנת
המעקב במחשב ובחן את האיש בעודו פותח את דלת הכניסה לבניין. אל
ראה את הדלת שעליה התנוסס שלט פשוט "אל. בלש פרטי" ואת האיש
שנראה מטופח ומרשים. האיש היה כבן ארבעים מטר שמונים עם עיניים
אפורות ושיער שחור. אל חשב לעצמו שהחליפה של האיש בטח שווה את
השכר השבועי שלו וחייך לעצמו בסיפוק. זה יהיה כסף קל. זמזום
נשמע ולאחריו קולה של סנדי המזכירה שאמרה במונוטוניות "להכניס
אותו?". היא ידעה שאל כבר בחן את האיש והבינה שהוא דג שמן.
"עוד רגע", אל ענה. יכול להיות שהיה טיפשי מצידו אבל אל תמיד
טען שאם תיראה עסוק תהיה עסוק. האיש התיישב וניכר בו כי הוא
מרגיש לא בנוח. אולי הוא ממהר, חשב אל, ואולי הוא חושש שיראו
אותו כאן. כעבור מספר דקות הוא לחץ על כפתור האינטרקום ואמר
לסנדי להכניס אותו. האיש נכנס והציג את עצמו בתור אלפרד הוק
השם התנגן במוחו של אל בזמן שהוא ניסה להיזכר מאיפה השם מוכר
לו. אלפרד חש בזה ואמר שהוא בעסקי הבנקאות והוא מופיע בחדשות
לעיתים קרובות. אחרי ההיכרות הקצרה והעניינית שאל אל במה הוא
יוכל לעזור. אלפרד לקח שאיפה ארוכה והתחיל בסיפור. "במשך כמה
חודשים אני מרגיש סימנים שהסוף קרב". אל חשב לעצמו "רק לא עוד
זקן פרנואיד" אבל לא הגיב. "במשך השנים שעשיתי את הוני השתדלתי
לצבור לי כמה שפחות אויבים". אל הבחין לפתע שאלפרד מבוגר בהרבה
ממה שחשב לפי מבט ראשוני. כעת נראה לו שהוא בן ששים. הוא צבע
את השיער ושם איפור קל וזה מה שיצר את האשליה. אלפרד המשיך:
"למרות זאת אני יודע שיש כמה אנשים שהיו מעדיפים שאעזוב את
העולם. מותי בטרם עת יועיל בראש ובראשונה ליורשי. אבל גם לכל
המנהלים בבנק שבבעלותי. עם מותי כולם יקודמו. בגל הפיטורים
האחרון קיבלתי כמה מכתבי איום שחלקם היו מאוד מפורשים. אתה בטח
מבין שאני לא סומך על המשטרה המקומית. אם זה יהיה תלוי בהם הם
ימצאו אחד מהעוזרים בבית ויפלילו אותו במשפט." אל הרגיש חוסר
נוחות קלה בעקבות דבריו של אלפרד. הוא ידע מה הולך לקרות. סנדי
שאלה באינטרקום אם הם רוצים קפה. אלפרד סירב בנימוס והמשיך:
"בעקבות כל זאת החלטתי שבמידה ויקרה לי משהו בשנים הקרובות.
ייצרו איתך קשר ואתה תוביל חקירה פרטית שמטרתה לגלות מי רצח
אותי. התקציב שלך יהיה עשרים אלף לשבוע פלוס הוצאות. אם תמצא
את הרוצח תקבל מליון דולר." אלפרד אמר את זה בטון סתמי שגרם
לאל לשאול. "מליון דולר??" . אלפרד ענה "יורשיי יהיו מספיק
עשירים גם עם מליון דולר פחות. הבאתי את כל המסמכים הדרושים.
עורך הדין שלי יהיה איתך בקשר במידה ויקרה לי משהו. אני אשאיר
את החוזה כאן. תחזיר לי תשובה תוך שבוע". "אוקיי" אל ענה "שאלה
אחת. איך הגעת אלי מכל הבלשים בעיר?" אלפרד חשב כמנסה למצוא
שקר טוב ענה "ראיתי את המודעה שלך בעיתון" והלך. אל דמיין את
עצמו בטהיטי ושכח לרגע מכל השאלות שהיה צריך לשאול. מאוחר יותר
אל ניסה לחשוב למה הוא שיקר לו. אל לא פרסם מודעה בעיתון.
הפרסום היחיד שלו היה בכתבה בעיתון לפני מספר שנים. אחרי שהוא
הציל ילדה מחוטף סדרתי. הכתבה תיארה אותו בתור גיבור שסיכן את
חייו בצורה די טיפשית אבל הצליח להתעלות על ה FBI  ולהציל את
הילדה. אחרי הכתבה הטלפון לא הפסיק לצלצל והוא ביטל את המודעה.
אל תהה אם זה מה שאלפרד הסתיר שהחקירה הזאת תהיה ממש מסוכנת
ובגלל זה הוא בחר בו. למרות הכול מליון דולר הם מליון דולר
ולכן כעבור יומיים הוא טלפן למשרד עורך הדין של אלפרד וסגר את
העסקה. עברו מספר שנים עד שהוא חשב על אותו יום שוב.