יושבת לבדה,
שוב בודדה,
מחפשת עברה,
מסתכלת אל עתידה

הכל כל כך שחור,
שום דבר כבר לא יחזור,
לא יהיה כמו שהיה,
רק יורדת עוד דימעה

והיא שוב יורדת,
כל יום מול הים יושבת,
מסתכלת על הגלים,
נוגעת בעננים,
והיא בשמיים עומדת,
למטה נופלת,
מנסה להצילה,
לנצור בליבה,
שקיעה ארוכה,
דימעה שירדה

לא יודעת מה לעשות,
אין כבר למה לחכות,
השקיעה כבר נגמרה,
החשכה עוטפת את גופה

יושבת על החול הקר,
בה איש כבר לא נזכר,
נשכבת לישון,
נרדמת עם הכוכב הראשון

והיא שוב עולה,
כל הלילה מול הים שוכבת,
חולמת על הכוכבים,
נוגעת בעננים,
והיא בעולמה נשארת,
למטה נופלת,
מנסה להצילה,
לנצור בליבה,
שינה ארוכה,
דימעה שברחה

מתעוררת מקרני אורה,
יש אור בקצה המנהרה,
מתבוננת בקוצר רוח,
הכל אצלה שכוח

הרגשה לא ידועה,
שקיעה שאין כמותה,
דימעה שכרגע ירדה,
היא כבר ידעה