|
שבת 11.12.04 5:00
מילים. מחשבות. תחושות. כאבים.
כל ילד יודע את אשר הוא שכח
פרפר מעופף לו סביב המנורה
הקיסם תחוב לו בין שיניו - משל היה סיגריה שאינה נגמרת
ובפיו אלפי מילים שאיש אינו חפץ לשמוע
בליל המילים אינו שייך לכאורה למזמור יחיד
ומברג אחד שוכן לו בין כל הברגים
כשרביט ביד העבד, כנר ביד הסומא
מצאתיו על גבי חלוני משקיף נוכח
לוחצת האצבע על ההדק, והכדור יוצא אל דרכו
בגוון אדום מעוטרת הלחישה הזועקת מעמקי תהומות נפשו
כל אשר חפץ והשתוקק לו במאוד, חמק כצל הנמלט מן האור
ונפשו זועקת ובוכיה על שאבד לה - אובדן בלתי הפיך - התום
הנצחי.
שילוב של טיפקס עם דיו. עירוב בין גוונים כהים לבהירים.
כל חושיו כהים לארשת פיתוי המנגינה השלווה העולה מן התדר של
גלגלץ
וידיו אוחזות באגניה, חום גופו מחמם אף אותה כאשר רוחו הרחק
בשפה אחרת. בימים אחרים. כל מוחו שקוע בהבזק שצץ לו מאי שם
להט הרגע אותו חווה, היווה אבן דרך להתהוות שאינה עצירה
כללי השורה השתלבי בכללי השירה, וכשאלה הופרו - שובשו הכללים
העט חושב את עצמו לבעל חשיבות, כשלמעשה כל תפקידו להעביר מסר
סכין ארוכת להב, משוננת בחדות ומעוגלת בסופה, חצבה את דרכה
בליבו
על גבי רמפה זו עמדה תנופת מפעלו וברגע הסיום כשסיים את בניית
המגדל
לחץ הוא על לחצן הDelete וסיים את העניין בפשטות צינית בלתי
ניתנת לשחזור.
כל גופה מתוח היה כסדין צחור על מיטת משכבו, ועיניה עצומות -
משל ישנה
החלב ביעבע על גבי האש וגלש מהסיר, ימיהם ספורים - לחש הוא
לעצמו
קסדת אופנוע מנפצת וסודקת את ראשו של הקצין. הא לך מתנת
ביכורים
ארנק עור מלא במצלצלין, כשהלב רוטט מבפנים מלא ביסורים.
והנפש.
היא שוכנת באתר בניה הסגור לרגל שיפוצים.
מי יודע מתי תצא לחופשי ממכאוביה.
05:43 |
|
|
אין יאוש בלי
כוונה
אין כוונה בלי
מציצה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.