לכבוד
חברי הטובים
התומכים והאוייבים

שני הרים, גיא, מפל ואגם. נוף ירוק שפשוט נראה מושלם, גן עדן.
מים לבנים גועשים בתוך הגיא, יורדים במדרונות הערים, נופלים
במפל אל תוך האגם, שלמרות הכל נשאר חלק, מראה. מזוית אחת משתקף
בו הנוף, ומזוית אחרת אפשר להסתכל אל תוך מעמקיו. והנוף כל כך
דומם, והמעמקים שורצים חיים.
הולך על הטיילת, נעצר ומתיישב על ספסל... מסתכל בפליאה מאופקת
על המפל והאגם. פשוט יושב ומסתכל. אולי חושב, אולי סתם בוהה.
נשכב על המיטה שבחדר. שקט, כל כך שקט... פושט חולצה, מוריד
מכנס ונשאר בתחתונים. כעס, אולי עצב מתחיל למלא את העורקים,
ומתחיל להשפך ללב. קצב הפעימות לא משתנה, הגוף נשאר רגוע, פנים
נשארות אדישות. איך להיעלם לחלוטין ולהופיע מחדש? רק הודיני?
או שגם אנחנו נוכל? מגלה את הטריק,  עכשיו נותר רק לחייך
לחכות, ואתם כבר תשכחו.

שלכם לעד
אוהב
גל