שוכב על המיטה עם היד על הבטן, חושב על המצב, ועל מה שמסביב,
ואם לא ישתפר, והמצב רע ישאר, כולנו נמות יותר מהר.
באיזה מין זכות לוקחים לי את החופש, לעשות מה שבא לי,
לראות מה שבא לי, ואיך יכול להיות שהם לא מתביישים, להגיד לי
בפנים,
אתה שבוי בכלא של הנקיים.

אין הפסקות או חופשות, לא נותנים את העולם לראות, רק בגיל 21,
אחרי 20% מהחיים כמעט.
אני פשוט לא מבין מה הם חושבים לעצמם.
לוקחים מה שברשותי, לרשותם.
או שהם חיים בסרט או שאני האידיוט,
עכשיו... נשאר לחכות.