הוא זורם בי מו פלג שקט
בינות חדרי לבבי
וקול זרימת מימיו מרעיד את עפעפיי
הוא פורח כמו ניצן ורדרד של יופי
ומשק כנפי פרפר
שנוחת על עלעליי
הוא מאיץ בי להאט את זרם מחשבותי
ולהקשיב לבפנים שלי,
השקט והטוב
וכמו מוסיקה, הוא מחלחל בתוך ורידיי
וזולג בי כמו דמעות שמותירות
נחש מלוח ורטוב
וכשאני באמת בשקט, באמת רוצה
ובאמת, במת אוהבת
הוא מתגנב אלי דרך האצבעות ברגליים
ופועם בי כל הדרך למעלה
עד שלפעמים,
אני כבר לא חושבת
ופשוט נותנת לו להיות לי הכנפיים
ואז
הוא ממריא אותי
סנטימטר, או אולי מאות ואלפים
מעל האדמה הזאת, הרכה
ואני לא צריכה מטוס
אני לא צריכה מצנח ולא חכה
הוא הדבר היחיד בו אני מחזיקה |
