|
אני לא טוב בפרוזה
בכל פעם שיש לי כבר איזה
רעיון טוב
הוא לא מצליח לעבור לכתב
העלילה לא מובנת
הדמויות לא אמינות
הם אומרים לי שפרוזה
זו האמנות האמיתית
פרוזה זה ג'ויס וקפקא
ודוסטוייבסקי הם טוענים
אני פותח את פי להגיד
להם משהו
אבל אני מוצא את עצמי בלי מילים. |
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.