כשאמות מי יבכה ויתכסה בדמעות ענוגות שעל לחיו הן מפליגות
אל קברי, אל המקום בו אנוח ולא ארגיש שוב את הרוח המלטפת
שבאוזני לוחשת ואותי מרגיעה ואת ההקלה לנשמתי מחזירה?
ומי אותי ישכח וזכרוני יזרוק לפח?
ומי ימשיך בחייו השלווים וחסרי הריגושים כאילו דבר לא קרה
ויתעלם
מן המאורע?
האם בקברי ארגיש חום ואהבה מאנשים או שמה אקפא מבדידות
ושכיחה שאת חזותי היא מסתירה?
מי יתן ואלוהים יאפשר לי לעבור למקום חם ומלא אהבה ובו הזיכרון
הטוב לעולם ישכון ובו שפע מן הרוח המרגיעה.
הלוואי ואזכה לראות את אוהבי ולחוש שמחה טהורה שתרפא כל מחלה.
רצוני הוא לחיות לנצח בליבם של אנשים שאת אהבתם חולקים
ולעולם אושר מביאים.