אני רוצה לדבר איתך, אבל אני לא בטוחה.
שוב בוקר אפור נופל על נשמתי הבודדה... כה בודדה... מעזיבתך.
עוד צהריים שנמשכו עוברים בסתמיות מוחלטת
מחשבות, תהיות אחריך...
ואתה... ניצן של פרח
עטוף ונסתר ממני
לא יודעת אם אתה פורח או נבול
אם צמא אתה למים שלי
או אם רווי ממני לתמיד.
הייתי כמעין זך, איתך
עכשיו עכר לבי
ודמעותיי מזוהמות
בכל הרגש
אשר מטפטף ממני
ונספג.
תקוות חלוקי נחל
שוקעות בתוך ראשי העמוס בך.
מנסה למחוק אותך מתוכי
להטביע.
כולך שכבות שכבות
אין לראות
את הבפנים
ולדעת
את האמת.
הכל התייבש...
ונגמר.
האם גם אתה? |
