הוי הבדידות, הוי חוסר החיים, הוי העייפות, העיניים המנופחות
כותב בחושך שאיש לא יראה
איך אני בוכה.
אני עייף, באמת עייף, מחפש פורקן מכאן וכאן
רוצה להירדם אך איני יכול, משהו בכחול
עם ראשי באדמה, מחכה אני לא יודע
אני מרגיש לא טוב, לא קשור לשום דבר
אבל קשור בשלשלאות לקיר
אני בעצמי נעלתי, נעלתי בבדידות
אני לא מבין מה כתוב, כי חשוך בעיניים
אולי זה שיר, אולי זה דמיון

איפה אני בכלל, הזוי למדי החרוז
דיאלוגיים פנימיים בין מי למי
ומחפש את משמעות השורה
לא מבין ואין מטרה
מה כבר לא עשיתי, שתיתי, אכלתי, עישנתי, הסנפתי, דחפתי
ושום דבר כבר לא עושה לי את זה
אז מה נשאר לעשות

אני מפחד כי אני חלול, אין בי כלום, אין בי אהבה
ואני עצוב, מי אני, מצב לא טוב, מסתובב בכתוב
נושם עמוק
עוד שנייה
עוד דמעה
עוד בחילה, ועוד משוגע שכותב במיטה
שלא נרדם ולא מבין ולא אדם
בא לי להקיא, אז תוציא תוציא הכל