מיליון צבעים ברגע אחד.
רגע אחד שיש בו מהכל,
כאילו לקחו וצבעו במכחול.
מליוני פרפרים משתוללים בתוך הגוף,
מעניקים לך כנפיים, גורמים לך לעוף.
הראש מהגוף מנותק,
ההיגיון לגמרי מרוחק,
הפה לא עומד בקצב הלב
ולא ניתן כלל לומר על מה אתה חושב.
-פתאום תהיה אפוף בפרץ צחוק,
זהו עצב מתוק.
מליוני צביטות קטנות בלב
ואיך אתה יכול בכלל לתהות אם אתה אוהב?!
זה כאילו, הלב, הגוף והראש
צועקים את זה בלי לחשוש

-אבל אתה עוד שואל.

כי כולם אומרים שלאהבה לוקח זמן.
אתה צריך להכיר, להיות מוכן.
הרי אי אפשר עדיין להתאהב,
לא פשוטים הם ענייני הלב.

אבל למעשה, מי יכול לקבוע שזוהי לא אהבה?!
הרי זה בסך הכל חומר כימי המופרש בחלק אפל ומיסתורי במוח
שלך...
חומר שגורם ללב שלך להסתובב במהירות של מליון סיבובים בשנייה,
משתק את ההיגיון, מקהה את כל שאר התחושות,
ומשתלט על כל הגוף,
חומר שגורם לך לאהוב עד טירוף.