בערוב ימיי תירו בי
כי כנראה שראיתי מספיק
בערוב ימיי קשרוני כי כערו השנים את פניי
בערוב ימיי תירו בי כי חרטות בי אין קץ,
כי ביליתי די והותר על פני הכדור הזה,
ואם להיות כנה- הימים האחרונים,
עברו עליי ביסורים
וגם כאשר אני איני יכול לזוז, דעו
שהמודעות היא המחלה הכואבת ביותר
בערוב ימיי נתקו לי הנפש מן הגוף
או את הנפש כשלעצמה
בערוב ימיי תירו בי, תירו בי כמה שיותר מהר,
תירו בי מייד כי אם לסוף אין משמעות
אז בשביל מה לחכות עד שישחררו את נפשי?

לסבתי שתבדל לחיים קלים ונטולי סבל.