ליאור פז / תיק הבדידות |
לא איכפת לך.
כשתביני שאני צריך אותך,
כבר לא אהיה.
נשא אני על גבי תיק,
את תיק הבדידות.
במשך שנים רבות מתהלך ביער ללא עצים,
בשדה ללא פרחים.
עם תיק הבדידות המקולל היחיד,
מתהלך והוא היחיד עמיתי.
אין בו דבר,
גם הוא בודד.
הייתי מוכן להקריבו למען כל דבר אחר.
להיות בודד,
זה להיות מת,
רק רגשות עצב,
רק דמעות כאב.
עכשיו כשאני קיים, את לא מבינה שאני זקוק לך,
כשתביני,
כבר לא אהיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|