רציתי לדעת הכל מהר
מיד, ללא מאמץ.
חשבתי שככה הכי פשוט,
הכי נורמלי וקל.
רציתי לברוח מהמציאות
מהחיים עצמם.
ואין לי כח לשאוף-לנשוף
נמאס לי מהעולם

רציתי לגעת בחלומות
באשליה של שמחה.
חשבתי שככה, עם החיוך
האושר בפנים ייצמח.
רציתי לחבוק כאן את החיים
אך הכל, התפוגג, נעלם
אבל יש עוד טעם לקום עכשיו
על הרגליים ולנסות...

לנסות שוב לחיות
להכיר את עצמי כי אינני כזאת
אני לא מי שאתה רואה עכשיו
לנסות להנות
למרות שכלום פה לא קל אבל זאת המציאות
אבל זה ייגמר, רק לא עכשיו


אולי כבר שכחתי דמויות שחורות
שהתרוצצו מסביבי
עכשיו בלי פחד, אינן מולי
בזכרונותיי הן חגות.
עכשיו יותר טוב וחל שיפור
ונעים לי בלב אך חסר
חסר לי משהו שיחליף לי
את הדמויות שכבר נעלמו

אולי זה רק פחד להיות לבד
לבהות בעצמי במראה.
הילדה שם כבר נעלמה,
במקומה עומדת לה בחורה
עם אותן עיניים, אותו מבט
דומעות הן שתיהן בדממה.
עכשיו יותר טוב אך העצב חג לו מסביב
ואולי כבר אפשר

לנסות שוב לחיות
להכיר את עצמי כי אינני כזאת
אני לא מי שאתה רואה עכשיו
לנסות להנות
למרות שכלום פה לא קל אך זאת היא המציאות
אבל זה ייגמר, רק לא עכשיו

ניסיתי, נכשלתי, נפלתי חזק
ואין עוד כח בי!
הרסתי, שברתי, נשברתי לי כאן
איבדרתי את עצמי
ואיכשהו כאן, עומדת לבד, ומביטה על העבר
הכל השתנה אך העצב עוד כאן ואין לו מנוס
אל תברחי- תתמודדי איתו פה!