הנה אנחנו, יוצאים מאור לאפלה.
נהנתי, סבלתי, ככה ככה.
צעדים קטנים על מדרכה.
180 ו-360.
אני מוציא אותו מהכיס.
שולח לה SMS - "את ערה?".
התקבל. אולי אפשר להתקשר אליה.
הקו כל הזמן תפוס.
טוב, עכשיו זה ברור, את עושה את זה בכוונה.
בחייך, תעני, תגיבי, תתעוררי.
זה אני, ג'ואל.
אני מסתכל עליו.
יפה, עסקי, קצת תמים אבל גם שובב.
הפינים האלה, יש להם ראש לעיצוב.
עלייה איטית במדרגות.
אני זורק את עצמי פעם אחר פעם על גדר הברזל.
מסתובב מדי פעם, מחפש רחמים והבנה ב-ק'.
עוד ועוד ילדות קטנות מפטפטות ביניהן.
הנה אנחנו, בין מלכות שמים לגיהנום.
כל האורות האלה מסביב. גיל לילד רך.

בהשראת צ'רלי קאופמן ומישל גונדרי