+מוחמד תגיד, למה אתם שונאים את היהודים?
-אנחנו לא שונאים, להיפך אנחנו אוהבים אותם.
+אז למה אתם מפגעים בהם?
-כי אנחנו לא מקבלים אהבה בחזרה, זו סוג של נקמנות שמתוך אהבה
נכזבת.
+תוכל לפרט?
-אתם מזלזלים בנו.  אנו נתפסים מסריחים, שחורים ונלעגים.  הקשר
שלנו בדרך כלל מסתכם ביחסי עבד מעביד, כשזהותנו מיטשטשת על מנת
שלא נפחיד לכם את הקליינטים.
בזמן שאנו מביטים אליכם בהערצה כבני דודנו המוצלחים, האהובים
והראויים לחיקוי, מנגד הנכם מקיאים עלינו מבטים של בוז, דחייה
והתנשאות משפילה. הדבר רק מגביר את אהבתנו אליכם בחזרה ומכניס
אותנו לריטואל שאינו אלא מעגל קסמים מתגבר. באין פידבק מכם,
נפרץ בשלב מסויים המעגל ומוליד מתוכו שינאה שמתוך תסכול
ומרמור. משהו כמו:
if he can't love you -> kill him
הצלחת, להבין אותי, עד כה?
+הממ, כן, כן, אני חושב על התיאוריה המעניינת הזו. אכן נסיון
מעניין לאפיין את שורשי הסכסוך.  אבל בהתחשב בכך שהתאוריה הזו
הופרשה ממוח של ערבי שאינו אלא אופה פיתות מטומטם כנראה שאין
בה ממש.
-או, אתה קולט על מה אני מדבר? בזמן שאני מארח אותך בחצרי,
באותה נשימה שאתה לועס בתאבון את המעמול שאשתי הכינה לכבודך,
הינך מבזה אותי, עכשיו אאלץ לשחוט אותך באופן סאדיסטי על רקע
לאומני.
+וואללה אתה צודק, אתה רוצה אולי לזיין אותי בתחת כפיצוי?
-כן, כן, אחרי שתמות כלב, אחרי שתמות.
+זה לא נראה לך סוף דבילי לדיאלוג הזה? דווקא היה לו
פוטנציאל.
-דבילי, דבילי, אבל אמיתי.