האקדוחן האחרון.
אתה רוכב; זר קשוח עם שקיעה בעיניים.
אולי שדות הציד הם נצחיים, כמו שהאינדיאנים אומרים?
אתה מבוקש; לא חי, וגם לא מת.
אולי עוד יש איזה רחוב מאובק, באיזו עיירת כורים,
שזוכר אותך, בצהרי היום.

כל כך הרבה מרחבים.
כשצריך לירות, תירה, אל תדבר.
יש לך חשבון לסגור. רק עוד אחד.
ורעיך, כולם שוכבים בגבעת-המגף זה מכבר.
בסופו של דבר, יש מישהו מהיר יותר.
הסוס הזה הוא החבר היחיד שנשאר לך.

הצ'יזום-טרייל נזנח, הבאפלו נכחדו כולם.
אף אחד לא מוביל יותר בקר בנתיב הלונג-הורן לקנזס.
אדומי-העור לא לוקחים עוד קרקפות בשמורת המסקאלרו,
הרכבת האחרונה לגאן-היל עזבה מזמן.
ירו בפסנתרן, האו-קיי קוראל הוא סתם אורווה,
ואין יותר זהב למצוא בקלונדייק.

כולם הלכו. רק אתה עוד פה.
מישהו שר פעם על פרשי-רפאים בשמיים.
וגם כוכב מפח כבר לא נשאר לך;
רק ברזל גדול, תלוי נמוך בצד ימין,
שש דרכים למות.