קורנליה שבע / על מודעות ונתינה |
הוא אמר לך וחייך
ואיפה שהוא בפנים
כבר הרגשת את זה צורם
את מתמסרת בקלות
לידיים הטובות
לעיניים הקורנות
ובוכה בלילות
בכל סיפור שלך יש דמות עם איזה חור
בכל הציורים שלך יש דמות עם איזה סיפור
שהמצאת לה איזה סוף מרגש
לכפר על מה שבעצם אותך מייאש
והם שרים על מישהי שאהבו פעם
גם לך כתבו פעם שיר או שניים
אבל השירים שלך עמוק במגירה
מעלים אבק יחד עם אהבה ישנה
את יודעת גם לתת
הם אומרים, ואת יודעת
גם זה צורם
למה? את יודעת
ומודעות ונתינה
הם דבר חשוב
אבל גם קצת עצוב
כשיש כל כך הרבה
ובעצם בשביל מה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|