אפילו לי, ואני מחפש קונספירציות מתחת לכל מרצפה מתנדנדת
בסמטאות הכי תמימות, לקח זמן להשלים עם הסיבה לחורים בכבישים
בתל-אביב. מילא אם הם היו סתם חורים, אבל כל הכבישים בעיר -
אפילו ברחובות הכי קטנים, חתוכים לאורך ולרוחב, שבורים
ומכוערים למדי, מה שגורם למכונית לקפץ בצהלה מרובה בדרך לסופר,
לעבודה, או סתם בטיולים ליליים.

הרבה אנשים שחקרתי בנושא התעלמו באופן מופגן, כאילו לא רוצים
להתעמת עם המציאות. כמה מהם המציאו תירוצים (תקציב, מצעדי יום
העצמאות משנות השישים, יצורים מכוכב אחר) אבל האמת שונה
לחלוטין. הכבישים פשוט מושפעים מפעילות וולקנית חזקה במיוחד,
שמקורה בהר הגעש של גוש דן, חירייה.

כן, ולמי שעוד לא יודע זאת עלולה להיות הפתעה, חירייה היא הר
געש פעיל במיוחד, וזה דוקא די משמח. הרי געש, מאז ומתמיד,
הוסיפו עניין לחיי התושבים וגם הפכו במהרה לאתר תיירותי שווה
לגמרי. מה שחבל בכל הסיפור הוא הדרך של העירייה להתמודד עם
חירייה.

במקום לשים שילוט, לקחת טיולים מאורגנים, ולהקים כפר נופש על
יד הפלא הטבעי הזה, הם פשוט ממלאים אותו בזבל כל הזמן. כמעט כל
המדינות המתוקנות כבר נטשו את השיטה הזאת, של לכבות הרי געש עם
זבל, אבל אנחנו  בשלנו. שיסריח לו, המניאק. זורקים לו עיתונים,
פירות, ירקות וסתם חרא, בניסיון להשתיק את האש, להפסיק את
ההתפרצויות.

חבל, חבל שלא לומדים פה את לקחי ההיסטוריה. הנה, בפומפיי ניסו
את השיטה הזאת. עבד? חרטבונה עבד. יום אחד חירייה עוד יתפוצץ,
וכולנו נטבע מתחת לנהרות של זבל. כן, אתה שם, שזורק את הקרטון
הריק של החלב, אתה עוד תפגוש אותו יום אחד. ולא בנסיבות
משמחות.