אִם אֲנִי מַטֵּה-אֹזֶן
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַקִּיר
מְדַבֵּר אֵלַי בְּלָשׁוֹן זָרָה
אֲבָל מוּבֶנֶת לִי
יֵשׁ קִירוֹת שֶׁאַף-פַּעַם לֹא לָמְדוּ
לְדַבֵּר עִם בְּנֵי-אָדָם
וְיֵשׁ בְּנֵי-אָדָם אֲטוּמִים לְגַמְרֵי
לַדְּבָרִים שֶׁאוֹמֵר הַקִּיר
הֵם אֵינָם טוֹבִים בְּש-ָפוֹת זָרוֹת
אֵינָם מְבִינִים אֶת הַשּ-ָפָה
הַקִּיר יָכוֹל לְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ
אֲפִלּוּ לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת
אַךְ הֵם נִשְׁאָרִים חֵרְשִׁים אֵלָיו
כְּשֶׁהַקִּירוֹת מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם
גַּם הֵם אוֹמְרִים לִפְעָמִים:
"לֵךְ דַּבֵּר אֶל הַקִּיר".

                              דן ספרי
                                                          ©