שמעי המיית לבי, הו נעמי הנאווה,
שמעי קול לבי ההולם
חמלי את לבי הדואב וראי דמעותיי הניגרות
בלילה שחור משחור, כשערות ראשך הגאה,
כשהרוח זועקת את שמך בסמטאות חלומותיי.
דלות מילותיי, דלותי ונקליתי מאיתך, הו נעמי הנאווה
ואתהלך כאיוב בסחבותיו למול שערך הנעול
מה לך כי תנעצי חרב עינייך באביון הפושט ידו אלייך
כי לא תסבי מבטך מטה מגובהך
ולא תעצרי גם כי תרמסי את המתחנן לפנייך.
אך בהישמע שמך, אשתחווה אפיים ארצה
אשוח גבי ואדום, הו נעמי, שהתגדלת והתקדשת עלי
וכאהוב אדם את אלוהיו ויט אוזן למצוותיו
ובהעריצו את ארצו וייתן נפשו וגופו בעבורה,
כך אוהבך ברוחי ובלבי וכך אכבדך ואוקירך. |
