סיון סולמנט / השחר העולה באפילה |
אבל הוא לא עזב,
הוא עמד בשלכת,
וליבה שם כאב.
עוד בקיץ הם היו ביחד,
עוד בקיץ זה היה לו טוב,
אך עכשיו נותר בו רק הפחד,
כי הפסיקו הם כבר לאהוב.
הם חיכו לסוף,
אך לא יכלו לחשוב על ההתחלה,
ועד בו הסוף,
לא נותרה עוד אף מילה,
רק הוא נותר,
עומד, דומם מולה,
ואל מול זיכרה,
של ההתחלה.
גם הם אהבו פעם,
אך מאז לא נותר שום טעם,
להמשיך באשליה,
ללא אף מילה,
רק השחר העולה באפילה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|