חיפשתי את עצמי בשמיים. הסתכלתי למעלה, גבוה גבוה, ולא ראיתי
את עצמי. הבאתי טלסקופ. היה זה לילה. מישהו, פעם, מזמן מזמן,
סיפר לי שאני כוכב, אז בדקתי את כל הכוכבים, אך עדיין לא מצאתי
את עצמי.
אז התקשרתי לנאס"א. רציתי טיסה לחלל. היה לי מאוד חשוב למצוא
את עצמי. אמרו לי שאם לא אמצא את עצמי, לא אציל את העולם. אז
קיבלתי טיסה לחלל. הבטיחו לי שהחללית לא תתרסק. הנחו אותי
להגיע לירח, וגם לשמש. אבל גם במקומות האלה עדיין לא מצאתי את
עצמי.
אבל אמרו לי שאני בשמיים. אמרו לי. באמת. ניסיתי אז, לחפש גם
ביום. הבטתי בשמש, שהייתי בה אתמול, חיפשתי את הירח, אבל אז
נזכרתי שזה יום. ואין ירח ביום. עדיין לא מצאתי את עצמי.
הלכתי למשטרה. לתחנה הקרובה לביתי. החלטתי לנסח מודעה: "מחפשת
את עצמי. ראיתם אותי אולי? אני נמצאת בשמיים. בין הדובה הגדולה
לקטנה, במרחבי השמש. תצרו איתי קשר, אם במקרה תראו את עצמי."
ואז, יום אחד, באמצע החיפושים, הוא התקשר אליי. אמר לי שהוא
חושב שהוא מצא את עצמי. הבטחתי פרס. טלסקופ משוכלל שרואים בו
רק את עצמי. וקניתי אותו במיוחד ליום שאמצא את עצמי. הוא קיבל
את הטלסקופ. הוא אמר שהוא רוצה אותי. אמרתי לו שאני בלעדית
לעצמי. כלומר, עצמי הוא רק אחד בחיים שלי. ואני אוהבת את עצמי
כל-כך. מאוד מאוד.
אז הוא החליט שהוא נלחם על עצמי. אמר שהוא חיפש אותי הרבה זמן.
אמר שהוא מוכן לעשות הכל בשביל עצמי. אז הוא עבד קשה. עבד קשה
מאוד: קנה לעצמי פרחים, כתב לעצמי שירים, ויצא עם עצמי למקומות
מיוחדים.
הוא זכה בעצמי. אפילו ביקש מעצמי נישואין. אבל עצמי לא בדיוק
היה מוכן. אבל בסוף הוא הצליח לשכנע את עצמי.