19.10.04    

כל כך לבד,
אני מרגישה עכשיו הבן אדם הכי בודד בעולם.
מתי אני אתחיל להבין שהחיים לא כאלו יפים כמו שאני רוצה
שיהיו.

הלב שלי זה כמו זכוכית וכל מהלומה שנכנסה בו בזמן האחרון סדקה
אותו יותר ויותר.
זה כאילו בכלל לא ניתן לו זמן להתאחות,
הכל ירד באיזה "בום" של כמה חודשים.
עוד מכה ועוד מכה...
אני יודעת שבמכה הבאה אני כבר לא אעמוד בזה ואתנפץ לרסיסים.

מעניין אם למישהו יהיה אכפת,
מעניין אם מישהו ישים לב.
אני מרגישה שאני כלום
אבל לא סתם כלום כלום עם תקוות
הלוואי שגם הן תעלמנה כדי שאני לא אוכל להרגיש יותר
לא אוכל לצפות.

פשוט לבד,
בלי אף אחד שיאהב אותי כמו שאני רוצה שיאהבו
בלי אף אחד שיתגעגע
פשוט לבד.