מול הים,
על הסלעים, רק אני ואמא אדמה.
הכל כל כך שליו פה
כל כך לא נתפס.
צריך רק דקה אחת ואז כל הרע נשכח.
רחש הגלים,
הקצף שמלטף את הסלעים
הכל בהרמוניה מושלמת.
רק אני בתוך האינסופי הזה.

אני פה ולא מצליחה לחשוב על כלום.
זה כאילו המרחב, השפע והיופי שובים אותי.
אומרים ש"תמונה אחת שווה אלף מילים"
אבל אף תמונה לא תגרום לי להרגיש כמו עכשיו.

מול הים,
מול קו האופק הבלתי פוסק
מול איחוד השמיים והמים
פשוט שלווה
שלווה שלא הייתי רוצה שתיגמר...