נדודי שינה. אני מתקשה להירדם לאחרונה. כל כך חם והדממה מעיקה
יותר מכל דבר אחר שבעולם. הרגשה שהכל טיפשי וסתמי אופפת אותי,
אבל אני יודע שזה לא נכון. אני יודע שיש משמעות. אני גם אמצע
אותה, אני מבטיח. זו אשלייה.

אדם מבלה שליש מחיי בשינה.

קור. הלילה יורד מהר ונמאס לי מזה. אותן שעות אור הם תקוות שעם
החשכה נוטות להיעלם. מהחום אני כבר לא מתרגש, הוא הפך לקור.
עכשיו קר, יותר מכל דבר אחר. ואף אחד לא מבין למה. אף אחד לא
יכול לנחש. הם לא יצליחו, גם אם יעזו לנסות. זה רק מגביר את
השקט. זה אפשרי.

לא צריך טמפרטורה מסויימת כדי לגרום לאדם לרעוד.

מחשבות. פעם חשבתי שאם יהיה ניתן שלא לחשוב, נהיה כולנו חסרי
דאגות ואולי אפילו שיכורים מאושר. ידיד אמר לי שאדם שאין לו
מחשבות חשוב כמת. הוא צודק. הפתרון שימצא חייב לכלול חשיבה.

כל דקה של דאגה הורגת חלק מהחיים.

דממה. לא הדממה הקודמת. הדממה הקודמת הייתה צרחה, זעקה לעזרה,
פחד. הדממה הזאת שלווה יותר, שקטה יותר, מחממת.
אני חושב שהבנתי.

מאפר באת, אל אפר תשוב.